הוצאת אוב    על ההוצאה    רשימת הספרים    מפת האתר
בנג'מין לי וורף - שפה, מחשבה, מציאות

רשימת מונחים בבלשנות


אבלטיב (ablative)

יחסה (ע"ע) המציינת משמעות של "מ-, מן, מתוך" ("מן החדר").


אובייקטיב (objective)

יחסה (ע"ע) של שם העצם כאשר הוא בתפקיד מקבל הפעולה, המושא של המשפט (למשל "החתול" במשפט "ראיתי את החתול"). צורה זו קרויה גם אקוזטיב (accusative).


אילטיב (illative)

יחסה (ע"ע) המציינת משמעות של "ל-, אל, לקראת" ("אל החדר")


אינדיקטיב (indicative)

צורת הפועל המשמשת לציון עובדות אובייקטיביות-ממשיות לכאורה, קרויה לעתים גם מודוס החיווי. ע"ע מודוס.


אנדוצנטרי (endocentric)

מבנה אנדוצנטרי (פנים-מרכזי) הוא מבנה השקול (על-פי קריטריונים שונים, כגון תפוצה או שייכות למחלקה) לאחד האלמנטים המרכיבים אותו. כך, למשל, המבנה "כל החתולים שלי" שקול לאלמנט הבודד "החתולים" (או "חתולים", אם נחשיב את ה' הידיעה כרכיב בפני עצמו), ואלמנט זה מכונה הגרעין (center, nucleus, head, core, kernel) של המבנה. מבחינה תחבירית נוכל להחליף את המבנה בגרעין שלו, למשל לומר "החתולים שורטים" במקום "כל החתולים שלי שורטים". ניתן להבחין בשני סוגים של קשרים אנדוצנטריים: מבנה איחוי (coordinative), שיש בו יותר ממרכז אחד - למשל "הספר והמחברת", "קטן אבל ממזר", "התפזרה או התנדפה", "כחולים, ירוקים, אדומים, חומים"; ומבנה שעבוד (subordinative) או לוואי (attributive), שיש בו חלקי לוואי המשועבדים לגרעין אחד - "מאמר מעניין ביותר" (המרכז: "מאמר"), "רוב החדרים בבתי המלון בסלוניקי" (המרכז: "החדרים"), "בקיבוץ עמיר שבגליל העליון" (המרכז: "בקיבוץ", או "בקיבוץ עמיר"). ע"ע אקסוצנטרי.


אספקט (aspect)

קטגוריה של הפועל המציינת את ההתייחסות למאפיינים שונים של הפעולה: האם היא הושלמה או לא, האם היתה פתאומית, חד-פעמית, מתמשכת, חוזרת וכדו'.


אקסוצנטרי (exocentric)

מבנה אקסוצנטרי (exocentric, חוץ-מרכזי) הוא מבנה שאינו שקול לאף אחד ממרכיביו: "החולצה התלכלכה", למשל, אינו ניתן להחלפה עם הרכיב הבודד "החולצה", וגם לא עם הרכיב "התלכלכה", אלא הוא מבנה מסוג אחר. ע"ע אנדוצנטרי.


בָּהוּ-וְרִיהִי(bahuvrihi)

"בהו-וריהי" פירושו בסנסקריט "הרבה אורז", אבל גם "אדם עשיר" (=אדם שיש לו הרבה אורז). ככל שמתרחקים מן הדגם הבסיסי של הסנסקריט ומנסים להחיל אותו על דגמים של שפות אחרות, כמו אנגלית או עברית, נהפך מושג זה לעמום יותר ויותר, ואף-על-פי-כן יש לו שני פירושים מורחבים מקובלים: (1) כל מילה מורכבת שמובלעת בה משמעות עקיפה של שייכות, למשל באנגלית: egghead (=אדם בעל ראש ביצה), paperback (=ספר בעל "גב נייר", בעל כריכה רכה), birdbrain (=אדם בעל מוח של ציפור), paleface (=אדם בעל פנים חיוורות); בעברית: "ראש בטטה" (=אדם בעל ראש בטטה), "פרצוף תחת" (=אדם בעל פרצוף תחת), "כיפה אדומה" (=ילדה בעלת כיפה אדומה). (2) שם נרדף לכל מילה מורכבת אקסוצנטרית - מילה שהיא שונה בסוגה מן האלמנטים המרכיבים אותה, על-פי-רוב ביטוי שמני שנוצר מביטוי פועלי. דוגמאות באנגלית: gadabout (=אדם משוטט, מ-to gad about, "לשוטט"), scarecrow (=דחליל, מ-to scare crows, "להפחיד עורבים").


גרפמה (grapheme)

כל סמל כתוב, בעיקר כאשר הוא מהווה גורם לשוני.


דאטיב (dative)

יחסת (ע"ע יחסה) המושא העקיף בגרמנית ובשפות נוספות.


דְבַנְדְבָה (dvandva)

במובן הרחב של המושג: מילה מורכבת המכילה שתי מילים או יותר במעמד זהה (שני שמות עצם, שמות תואר, שמות פרטיים וכדו'), ושהמשמעות המתקבלת מהצבתן זו בצד זו היא כאילו היו השתיים מחוברות ב-ו' החיבור או בקשר דומה (מזה אל זה, בין זה לזה וכדו'). דוגמאות בעברית: חמוץ-מתוק, שחור-לבן, חולון-בת-ים, עכו-צפת, קרקע-אוויר, חטף-פתח, קאנטרי-רוק, וויסקי-סודה, סורי-ישראלי, ריבנטרופ-מולוטוב, חברתי-פוליטי, יולי-אוגוסט, שלום-ניר-מוזס (שם משפחה המורכב משלושה שמות), באומן-בר-ריבנאי (משרד פרסום). בביטוי כגון "אנגלי-עברי-עברי-אנגלי", כל איבר בדבנדבה הוא דבנדבה בפני עצמה.


חלקי דיבור (parts of speech)

קטגוריות כגון שם עצם, פועל, שם תואר, תואר הפועל וכדו'.


טַאט-פּוּרוּשָה (tatpurusha)

מילה מורכבת שהאלמנט הראשון שלה הוא שם עצם המאפיין או מגדיר את האלמנט השני. האלמנט השני הוא אשר קובע מה חלק הדיבור של המילה המורכבת ומה המין והמספר שלה. דוגמאות באנגלית: ground-breaking, S-shaped, history book. בעברית, מבנה הסמיכות משמש לעתים קרובות כמבנה המקביל לטאט-פורושה, אם כי סדרו הפוך (האלמנט השני מגדיר את הראשון): פורצות-דרך, צוּרַת לב, ספר היסטוריה. אם קיים בכלל טאט-פורושה אמיתי בעברית, נראה שהדוגמאות לכך ספורות בלבד: אגו-מניאקים.


טקסמה (taxeme)

מאפיין דקדוקי פשוט, יחידה בחירה בסיסית בדקדוק שאינה ניתנת לפירוק נוסף. במשפט כגון "אש!", למשל, כלולות שתי טקסמות: הבחירה להשמיע את המשפט בנגינת קריאה מסוימת (ולא למשל נגינת שאלה: "אש?", והבחירה בשם עצם בצורת היחיד (ולא למשל בצורת ציווי נוכחים: "רוצו!").


יחסה (case)

צורתו של רכיב שמני (שם עצם, שם תואר, כינוי גוף וכדו') המושפעת מן התפקיד התחבירי שהיא ממלאת (נושא, מושא ישיר, מושא עקיף וכדו')


לוקטיב (locative)

יחסה (ע"ע) המציינת משמעות של "ב-, בתוך" ("בחדר").


מודוס (mood, mode, modus)

קטגוריה של הפועל המציינת מה אופן ההבעה של ההיגד: ציון עובדה, בקשה, רצון, פקודה, השערה, אפשרות, ציווי, איסור וכדו'. בדקדוק היווני הקלאסי, למשל, מקובל להבחין בארבעה מודוסים, שכל אחד מהם בא לידי ביטוי בצורה הנטויה של הפועל: (1) מודוס החיווי (indicative) - המציין לכאורה עובדות אובייקטיביות-ממשיות ("הם שיחררו/משחררים/ישחררו את העבדים"); (2) מודוס הציווי (imperative) - המשמש להבעת פקודה, איסור, בקשה, איחול וכדו' ("שַחררו את העבדים!", "אל תשחררו את העבדים!"); (3) מודוס האיווי (optative) - המשמש להבעת רצון, משאלה או אפשרות לגבי העתיד ("מי ייתן וישוחררו העבדים!"), וכן בדיבור עקיף ("הוא אמר שהעבדים ישוחררו"); ולבסוף: (4) מודוס התילוי - סוביונקטיב (subjunctive) או קוניונקטיב (conjunctive) - מודוס המשמש למעין ציווי-עצמי ("אל לנו לשחרר את העבדים"), לשאלות בדבר ההתנהגות הנכונה ("שנשחרר את העבדים או שנשאיר אותם כאן?"), להבעת תכלית ("כדי שישוחררו העבדים", "לבל ישוחררו העבדים") וכן להבעת פחד ("אני חושש שמא ישוחררו העבדים").


מספרים מונים (cardinal numbers)

מספרים המציינים את מספר הפריטים בקבוצה, העונים על השאלה "כמה" ("אחד", "שניים", "שלושה"...).


מספרים סודרים (ordinal numbers)

מספרים המציינים את מיקומו של פריט בסדרה ועונים על השאלה "איזה/איזו" ("ראשון", "שני", "שלישי"...)


מעמד דקדוקי (voice)

בבלשנות הקלאסית: היותו של הפועל בצורת פעיל, סביל וכדו'.


נומינטיב (nominative)

יחסה (ע"ע) של שם העצם כאשר הוא בתפקיד מבצע הפעולה או הנושא במשפט (למשל "החתול" במשפט "החתול התחבא"). קרויה לעתים גם סובייקטיב (subjective).


נסמך (construct state)

צורת הנסמך היא צורת שם עצם המצריכה אחריה רכיב שמני או כינוי גוף (כגון "מסעדת-" לעומת "מסעדה", "מנהיגֵי-" במקום "מנהיגים"), והיא מצויה עמם בקשר שניתן לתארו בהכללה גסה כקשר של "קניין" או "שייכות": "מסעדת דגים" ("מסעדה של דגים"), "מנהיגיהן" ("המנהיגים שלהן") וכדו'.


סוביונקטיב (subjunctive)

צורת הפועל המשמשת בשפות שונות להבעת פקודה, משאלה, איחול, ציווי עצמי, תכלית, פחד ועוד, קרויה גם מודוס התילוי/האיווי/השמא. ע"ע מודוס.


פאסיב (passive)

צורת הסביל, צורת הפועל שבה מקבל הפעולה (ולא מבצע הפעולה) מופיע כנושא המשפט.


פרטיטיב (partitive)

צורה המתייחסת לחלק מן השלם, על-פי רוב חלק מתוך מאסה שלא ניתן למנות אותה: "הב לי מן הלחם", שתינו מן המים". בעברית צורה זו מהווה אלמנט סגנוני, ואפשר לומר גם "הב לי לחם", "שתינו מים", אבל בשפות אחרות - כגון בצרפתית, המסמנת את הפרטיטיב באמצעות תוויות מיוחדות (du pain - "מן הלחם"; de la viande - "מן הבשר"; de l'eau - "מן המים") - השימוש בפרטיטיב הוא בגדר חובה.

לראש העמוד



שפה, מחשבה, מציאות /
בנג'מין לי וורף


דאנאקוד: 630-1
מס' עמודים: 302


על הספר /// ב.ל. וורף /// סיפורה של ההיפותזה /// השפות /// המאמרים /// מונחי בלשנות /// השלמות ומפתחות


הוצאת אוב

אוב ת.ד. 20559 תל אביב 6120402