הוצאת אוב    על ההוצאה    רשימת הספרים    מפת האתר
בנג'מין לי וורף - שפה, מחשבה, מציאות

בנג'מין לי וורף - ביוגרפיה קצרה

בנג'מין לי וורף, בנם של שרה עדנה לי והארי צֶ'רְץ' וורף, נולד בווינת'רופ (Winthrop), מסצ'וסטס, ב- 24 באפריל 1897. הוא היה נצר למשפחה אנגלית ותיקה מאוד באמריקה, שהתנחלה במסצ'וסטס בשליש הראשון של המאה השבע-עשרה. בנג'מין היה הבן הבכור, ו"האינטלקטואל" מבין אחיו.

ב- 1914, לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, התחיל וורף את לימודי ההנדסה שלו ב-MIT. מחלה מסתורית, שנדבק בה מאלמוני במחנה קיץ צבאי שהשתתף בו, גרמה לו להיעדר מן הלימודים במשך סמסטר שלם, ולכן השלים באיחור את חובות הלימודים שלו, וקיבל תואר בוגר במדעים בהנדסה כימית רק באוקטובר 1918.

ב- 1919, זמן לא רב לאחר שסיים את לימודיו, הוא הוזמן לעבור הכשרה כמהנדס מומחה למניעת שריפות בחברת הביטוח Hartford Fire Insurance Company, החברה שעבד בה במשך 22 שנה, עד יום מותו. לאחר שסיים וורף את הכשרתו, הוא הועבר למטה הראשי של החברה בהרטפורד, שם היה אחד המפקחים שתפקידם היה לבדוק את רמת הבטיחות בנכסים המבוטחים על-ידי החברה בכל צפון-מזרח ארה"ב.

ב- 1920 נשא וורף לאישה את סֶלְיָה אִינֶס פֶּקְהַם (Peckham), שילדה את שלושת ילדיו: ריימונד בן, רוברט פקהם וסליה לי. מספרים כי וורף, בדומה לאביו, היה דמות שהילכה קסם על ילדיו.

וורף, על-פי גרסתו שלו, לא התעניין בבלשנות עד 1924. זמן קצר לאחר שעבר להרטפורד, וורף החל להיות מוטרד מן הסתירה הקיימת לכאורה (כך חשבו אז) בין מדע לדת. הוא שקע בהרהורים על הרקע הדתי שלו, רקע אפיסקופלי-מתודיסטי, והחל להיתפס לאחת התקופות הפונדמנטליסטיות ביותר שלו. נושא הסתירה בין הדת למדע - שהיו שניהם יקרים לו מאוד באותה תקופה - הטריד אותו עד כדי כך שהוא חיבר כתב יד בן 130,000 מילה על הנושא, שאותו תיאר כ"ספר פילוסופיה דתית כתוב בצורת רומאן". את כתב היד, שאותו השלים ב- 1925, שלח לכמה הוצאות לאור, וכולן סירבו לפרסם את ספרו. כתב יד אחר, קצר יותר, שהשלים באותה תקופה, נשא את הכותרת "מדוע דחיתי על הסף את האבולוציה", ואף הוא לא פורסם.

בתוך כך, וורף החל להשתכנע כי המפתח לסתירה הקיימת לכאורה בין הגירסאות התנ"כיות לבין הגירסאות המדעיות של סיפורי בריאת העולם והאבולוציה עשוי להימצא בניתוח הבלשני של הברית הישנה. משום כך החליט ב- 1924 להתפנות ללימודי עברית. וורף האמין כי בעיות היסוד של האנושות ושל הפילוסופיה יוכלו לבוא על פתרונן על-ידי בחינה מחודשת של הסמנטיקה של התנ"ך. ידוע לנו כי מתישהו בשנת 1924 הגיע לתשומת לבו של וורף דבר קיומו של ספר שיוכל אולי לחזק אותו בדעותיו, ואשר בדיעבד לפחות קירב אותו לעיסוק הבלשני - ספרו של מחזאי, פילולוג ומיסטיקאי צרפתי בן המאה ה- 19, אַנְטוּאָן פַאבְּר ד'אוֹלִיבֶה (Fabre d'Olivet, 1768 - 1825), העוסק בשחזור השפה העברית.

ספרו של פאבר ד'אוליבה, La langue hebraique restituee, מנסה לרמוז כי ניתן לגלות את המשמעויות הסמויות של ספר בראשית על-ידי ניתוח לעומק של מבנה השורשים התלת-עיצוריים בעברית. לכל אות באלפבית העברי, טען פאבר ד'אוליבה, יש משמעות אינהרנטית; כך, למשל, האות א' היא "סימן לכוחם וליציבותם של רעיונות, לאחדות ולעיקרון הקובע אותה". האות י' היא סימן ל"הפגנה, הכרזה, התבטאות". לאור זאת, אם כן, השורש החלקי א"י (אל"ף-יו"ד) מצביע על "המרכז שהרצון נוטה לעברו, המקום שבו הוא מקבע את עצמו, מרחב הפעילות שבה הוא מתפקד". היות שהוא מסיק כי לאות צ' יש משמעות של "סוף, קץ", הרי שלשורש אי"ץ (או"ץ), כמו במילה "וַיָּאִיצוּ" (בראשית יט 15), יש משמעות כוללת של "כל שאיפה החותרת לקראת הסוף". פאבר ד'אוליבה ביאר בצורה זאת כמה מאות שורשים בעברית, ופירש על-פי שיטתו את ספר בראשית.

וורף, שקרא את ספרו של פאבר ד'אוליבה, הושפע ממנו מאוד, וטען כי גם אם קשה להתייחס ברצינות לניסיונותיו בפירוש המקרא, הרי ששיטת "סימני השורשים" שלו היתה ממש נבואה מוקדמת לפיתוח מושג הפונמה בבלשנות. מה שהפליא יותר מכול את וורף אצל פאבר ד'אוליבה היה השיטה שלו: בכך שהגיע ל"משמעות" של האותיות העבריות הוא היה צריך להשוות ולהנגיד באופן שיטתי כמות עצומה של שורשים, על-פי האופן והמקום שבו נִקְרוּ בטקסט. פאבר ד'אוליבה אולי הרחיק לכת מדי בפרשנות שלו, אך עדיין נכון כי טכניקה כזאת של זיהוי רכיבים בודדים זהה במהותה לפרוצדורה הבלשנית של מציאת פונמות ומורפמות. ניתן להתרשם מקווי דמיון מסוימים בין שיטותיו של וורף לבין שיטתו של פאבר ד'אוליבה בכמה תחומים, למשל בניסיונותיו המוקדמים לפענח את ההיירוגליפים של המאיה. קשר עמוק יותר ניתן אולי למצוא גם במאמציו העיקשים והמתמידים לחפש משמעויות פנימיות. בדיוק כשם שפאבר ד'אוליבה מתח את הדמיון שלו עד קצה גבול היכולת בחפשו אחר המשמעות המונחת בבסיס השורשים העבריים, כך גם וורף השתדל באופן מתמיד לחלץ מן הממצא הבלשני את הכוונה העמוקה ביותר הטמונה בו.

הקריאה ביצירתו של פאבר ד'אוליבה עוררה את התעניינותו של וורף בבלשנות. בזכות הספרייה המחקרית בהרטפורד, שוורף נהג לסור אליה מדי יום אחרי שעות העבודה, ואשר כללה גם אוסף נרחב של ספרות על התרבויות הילידיות באמריקה, הוא החל לקרוא על מקסיקו שלפני קולומבוס, וגילה עניין מיוחד בשפה האצטקית (נַהְוּאַטְל), ואחר-כך גם בהיירוגליפים של המאיה. וורף התחיל ללמוד אצטקית ב- 1926, וב- 1928 התחיל לעסוק ברצינות גם במאיה. הוא לא נאלץ להסתפק באוסף הספרים בהרטפורד, אלא ניצל את נסיעות העבודה שלו כדי לבקר גם בספריות אחרות. הוא התקדם מהר מאוד, והחל להתכתב עם מספר מלומדים בתחומי הארכיאולוגיה והבלשנות המקסיקנית, ביניהם הרברט ספינדן (Spinden, 1879 - 1967) ממוזיאון ברוקלין ואלפרד טוזר (Tozzer, 1877 - 1954) מאוניברסיטת הרווארד. ב- 1928 כבר הוזמן להרצות בקונגרס האמריקניסטים הבינלאומי ה- 23 על פרסומו המחקרי הראשון, "דין וחשבון אצטקי על נפילת הטולטקים" (An Aztec account of the period of the Toltec decline), שכלל דיון היסטורי על אחד המסמכים המספרים על קץ האימפריה של הטוֹלְטֶקים, שבט דובר נהואטל שהאימפריה שלו שגשגה במאה ה- 10 ונכבשה בידי האצטקים במאה ה12, בצד ניסיון בלשני לברר כמה מן המילים הקשות במגילה. הופעתו בקונגרס האמריקניסטי משכה תשומת לב רבה, וכמה עיתונים אף דיווחו על "סוכן הביטוח הצעיר", אשר "פיענח תעלומות" ש"הטרידו את מנוחתם" של אנשי המקצוע. באותה העת בערך השלים תרגום נוסף של מגילה אצטקית, "מלכות הוּאֶמָאק" (The reign of Huemac), תרגום אשר פורסם ב- 1929.

אבל אלה היו רק הפירות הראשונים והקלים של תקופת מחקר, שוורף נכנס בה גם לתחום הבלשנות המשווה, ככל הנראה ללא כל הדרכה מקצועית. באותו קונגרס אמריקניסטי מ1928, וורף הציג מחקר נוסף שלו, שזכה להרבה פחות תשומת לב, ושכותרתו היתה "בלשנות אצטקית". הוא תיאר את האצטקית כשפה שכל המילים בה מורכבות ממספר קטן יחסית של אלמנטים - דבר שכינה בשם "שפה אוליגוסינתטית" (oligosynthetic). לקראת סוף 1928, המחקר שלו על הקירבה המשפחתית בין שלוש שפות מקסיקניות - טֶפֶּקָאנוֹ, פִּימָאנית ואצטקית - נראה כה מבטיח, עד שספינדן וטוזר דחקו בו לפנות למועצת המחקר במדעי החברה (ה-SSRC) ולבקש מלגת מחקר. וורף העלה את הרעיון כי אם יזכה במלגה ייסע למקסיקו כדי לחפש כתבי יד אצטקיים עתיקים, אך טוזר סבר כי אם הוא נוסע למקסיקו מוטב שיחקור את הנהואטל המודרנית, רעיון שוורף קיבל מייד. וורף עצמו העיר באחד ממכתביו כי ספק אם יקבל את המלגה, "מאחר שהמלגות הללו אמורות להינתן לאנשים עם תואר דוקטור, ואף-על-פי שיש לפעמים יוצאים מן הכלל, מקרים אלה נדירים ומצריכים המלצות טובות מאוד".

במכתב הבקשה שלו למועצת המחקר פירט וורף את כוונתו לחקור שני עניינים, שהשראתו של פאבר ד'אוליבה ניכרת בהם למדי: ראשית, לחקור את נושא השפות האוליגוסינתטיות, אותן שפות הבנויות על מספר קטן ביותר של מרכיבי יסוד נושאי משמעות; שנית, לבחון את תופעת הקיבוץ הבינרי (binary grouping), המאפיינת את העברית ואת השפות השמיות: "קבוצה בינרית היא קבוצה של שורשים שמיים, שיש להם במשותף רצף כלשהו של שני עיצורים, ואשר מוקדשים כולם, עם מקרים יוצאי דופן מועטים בלבד, למעט מאוד סוגים של משמעות". דוגמא מפורסמת לקיבוץ בינרי תהיה איפוא קבוצת השורשים המכילים את תת-השורש פ"ר, ושניתן לטעון שיש להם משמעות של "ניתוק, היפרדות, התפזרות (של ריבוי)": פר"א ("הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא" - הושע יג 15), פר"ד ("וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה - יחזקאל א 11), פר"ח ("וְאִם-יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת" - ויקרא יד 43), פר"י ("וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ" - בראשית יז 20), פר"ם ("בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים" - ויקרא יג 45), פר"ץ ("עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה" - משלי כה 28), פר"ר ("פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ" - ישעיה כד 19), פר"שׂ ("וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל-רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ" - יחזקאל יז 21) וכן הלאה. באותה תקופה ניסה וורף את העיקרון האוליגוסינתטי שלו גם על שפת המאיה.

תשובת מועצת המחקר היתה חיובית, ובינואר 1930 יצא וורף לבירת מקסיקו, בלוויית אשתו וחמותו. הוא הצליח, בין היתר בזכות עזרה שקיבל ממומחים לאצטקית במקסיקו, למצוא מספר דוברים בניב אצטקי הנחשב קרוב - ככל שאפשר לצפות - לדיאלקט הקלאסי של האצטקית שהיה מדובר בטֶנוֹצְ'טִיטְלָאן (שהיא היום סיוּדָד דֶה מֶחִיקוֹ, הבירה) בתקופת מונטֶסוּמה. בד בבד עם חקירתו את הדיאלקט הזה, סייר וורף בכמה אתרים ארכיאולוגיים, שם נכונה לו הפתעה: באחד המקדשים שביקר בהם, מקדש המשקיף על כפר טֶפּוֹסְטְלָאן (Tepoztlan), הוא מצא כמה דמויות מפוסלות שלא זכו עד אז לתשומת לבם של החוקרים. הוא שם לב, בזכות אבחנתו החדה והיכרותו הרבה עם האמנות הגראפית הן של האצטקים והן של המאיה, כי הציורים שעל הלוחות סוטים מצורתם הרגילה כ"סימני ימים" בלוח השנה האצטקי, ומסגירים דמיון מסוים לסימנים של המאיה. גילוי זה, של "קשר מובהק וקל להוכחה בין ההיירוגליפים של הנהואטל לבין אלה המוקדמים של המאיה", כפי שוורף הגדיר זאת, היה הבסיס למאמרו "כתובת ממרכז מקסיקו המשלבת סימני יום של המאיה" (עמ' 247 במהדורה העברית). מאמר זה מספק דוגמא מצוינת לשיטותיו המוקדמות של וורף, והוא היה פרסומו הראשון שבו עסק בהיירוגליפים של המאיה. בשנים שלאחר שובו ממקסיקו עסק וורף בניתוח המידע שאסף בנסיעתו: בדיקת ממצאיו בנוגע לסימני הימים, שהשפיעו על כמה מתפישותיו, וכן ניתוח בלשני של הדיאלקט המדובר שחקר. באותן שנים פרסם מספר מאמרים על נושאי מחקרו.

נראה כי כישרונו של וורף בתחום הבלשנות לא היה מגיע לידי בשלות אלמלא הקשר שיצר בסופו של דבר ב- 1931 עם אדוארד ספיר (Sapir), מומחה לשפות ילידיות של אמריקה ואחד החוקרים הגדולים בתחום הבלשנות הכללית. וורף היה כמובן מודע לעבודתו של ספיר, וללא ספק קרא את ספרו הקלאסי Language בעניין רב. וורף אף פגש בספיר בהזדמנויות שונות קודם לכן, אך הקשר ההדוק ביניהם נוצר רק כאשר ספיר עזב את אוניברסיטת שיקגו ועבר להרצות באוניברסיטת ייל. וורף מיהר להירשם לקורס הראשון של ספיר בייל ב"בלשנות אינדיאנית-אמריקנית". אף-על-פי שנרשם למסלול לימודים האמור להוביל לדוקטורט, וורף מעולם לא קיבל או ניסה לקבל תואר גבוה, אלא התמיד בלימודיו מתוך עניין אינטלקטואלי גרידא. המפגש שלו עם המתודה הבלשנית הביאה אותו לזנוח באותה תקופה את רעיונותיו המוקדמים בדבר "אוליגוסינתזה", "קיבוץ בינרי", ועוד רעיונות לא מקובלים בתחום. אך חשוב מכך: בזכות לימודיו החל וורף להתוודע מקרוב אל הטכניקות ואל התיאוריות הבלשניות המתקדמות ביותר של תקופתו. בשנים 1937 ו1938 אף שימש וורף כמרצה בחוג לאנתרופולוגיה בייל.

בעידודו של ספיר החל וורף לחקור באורח מקיף יותר את משפחת הלשונות היוּטוֹ-אצטקיות (Uto-Aztecan), משפחה ענפה של שפות המדוברות במקסיקו ובצפון-מערב אמריקה, שספיר היה אשר תיאר לראשונה את הקשר ביניהן. כבלשן, עיקר פרסומו של וורף בא לו ממחקריו על שפת ההוֹפִּי (Hopi), המדוברת באריזונה, קרובה רחוקה של האצטקית שאותה החל ללמוד ב- 1932. למרבה הנוחות, וורף למד את השפה מדובר הופי שחי בעיר ניו-יורק, ולמעשה רק ב- 1938 עלה בידיו לנסוע לראשונה בחייו לשהות קצרה בשמורת ההופי באריזונה. הוא עבד על דקדוק מקיף ועל מילון לשפת ההופי, אך פרט לתיאור קצר של השפה, שוורף הכין בסוף 1939 לטובת ספר הסוקר את השפות הילידיות של אמריקה, ולשני מאמרים טכניים ביותר - "האספקטים הנקודתיים והסגמנטטיביים של הפעלים בהופי" ו"מספר קטגוריות של מערכת הפועל בהופי" - לא פירסם דבר ממחקרו זה. מאמרו "מודל אינדיאני של היקום" (עמ' 257 במהדורה העברית), שנכתב ב- 1936 אך לא פורסם עד אחרי מותו, סוקר את ההשלכות ואת ההשתמעויות של מערכת הפועל בהופי אגב התייחסות לתפישה של ההופי את החלל והזמן. מחקרו בהופי השפיע ודאי גם על שני מאמרים נוספים מעיזבונו של וורף, "בחינה בלשנית של החשיבה בקהילות פרימיטיביות" (עמ' 203) ו"גורמים לשוניים במונחי האדריכלות של ההופי" (עמ' 235) - שבשניהם מצליח וורף לפרוש היבטים שונים של השקפתו התרבותית והמתודולוגית.

אך וורף ייזכר בעיקר בזכות ארבעת המאמרים שבזכותם גם זכה לרוב פרסומו: "הקשר בין התנהגות והרגלי חשיבה לשפה" (עמ' 167), שחיבר ב- 1939, וכן שלושת מאמריו "מדע ובלשנות", "בלשנות כמדע מדויק" ו"שפות ולוגיקה" (עמ' 81 - 129), שהתפרסמו בין השנים 1940 ו- 1941 בכתב העת Technology Review בהוצאת MIT. מאמריו אלה פנו בעיקר לקהלים לא מקצועיים בתחום הבלשנות, אם כי חשוב להדגיש כי כולם מתבססים על עבודה בלשנית נרחבת, לעתים אף "יבשה", "מסורתית" ומחמירה ביותר. בארבעת מאמריו המפורסמים הוא הציע את התזה שזכתה ברבות הימים לכינוי "היפותזת וורף", או "היפותזת ספיר-וורף".

בפברואר 1941, כאשר התפרסם "שפות ולוגיקה", המאמר האחרון בסדרת מאמריו הפופולריים, היה וורף כבר חולה מאוד, וכוחותיו ההולכים ודלים החלו ניכרים גם בכתב ידו. למרות חוליו, ניסה וורף להמשיך בעיסוקיו כל אותה העת, ואף מצא עניין חדש: הוא התוודע אל פריץ קוּנץ (Kunz), סופר ומחנך, שעמו חלק את התעניינותו בפילוסופיה הודית. קונץ הציע לו לכתוב מאמר על בלשנות לביטאונה של החברה התיאוסופית היוצא לאור במאדרס (הודו), ומאמר זה - "שפה, דעת ומציאות" (עמ' 131 - 165), שהתפרסם בשני חלקים בכתב-העת התיאוסופי - היה מאמרו האחרון של וורף.

וורף מת מסרטן ב- 26 ביולי 1941, בגיל 44.

לראש העמוד



שפה, מחשבה, מציאות /
בנג'מין לי וורף


דאנאקוד: 630-1
מס' עמודים: 302


על הספר /// ב.ל. וורף /// סיפורה של ההיפותזה /// השפות /// המאמרים /// מונחי בלשנות /// השלמות ומפתחות


הוצאת אוב

אוב ת.ד. 20559 תל אביב 6120402