הוצאת אוב    על ההוצאה    רשימת הספרים    מפת האתר
בנג'מין לי וורף - שפה, מחשבה, מציאות (מהדורה שנייה)

לפרויקט הספר ב-Headstart
בואו לתמוך בפרויקט!


השפות הילידיות של אמריקה


רשימת השפות הילידיות העיקריות שוורף עוסק בהן בספרו:


אלגונקינית (Algonquian, Algonkian)

שם כולל לשפות ממשפחת הלשונות האלגונקיניות, ובייחוד שפת אלגונקין (Algonquin, Algonkin), שיש לה היום כ-1,800 דוברים ילידיים החיים בקנדה, באזורים של אונטריו וקוויבק. השפה קרובה מאוד לשפת אוֹג'יבּוויי (Ojibwe), שיש לה כיום כ-90,000 דוברים.


אצטקית, נהואטל (Aztec, Nahuatl)

שם כולל למספר שפות ילידיות ממרכז מקסיקו, ממשפחת הלשונות היוטו-אצטקיות. האצטקים שלטו במאה החמש־עשרה וראשית המאה השש־עשרה בעמק מקסיקו. כיום יש לנהואטל כ-1.7 מיליון דוברים.


הופי (Hopi)

שפה מן הענף הצפוני של משפחת הלשונות היוטו־אצטקיות (Uto-Aztecan). בני שבט ההופי חיים באזורים הכפריים בצפון־מזרח אריזונה. כיום הם מונים כ-19,000 אישה ואיש, וכ-7,000 מתוכם הם דוברים ילידיים של השפה.


טאוס (Taos)

כל אחת מלשונות הטיאואה (Tiwa) - בייחוד הניב הצפוני שלהן - ממשפחת הלשונות הטאנואיות (Tanoan), המדוברות באזורי הפואבלו שליד סנטה פה ואלבוקרקה בניו-מקסיקו בידי השבט הנושא שם זה.


טובטולבל (Tübatulabal)

שפה ממשפחת הלשונות היוטו־אצטקיות (Uto-Aztecan) המדוברת באזור נהר קרן (Kern River) בקליפורניה. ב-2007 נותרו לשפה רק חמישה דוברים ילידיים. יש כ-900 בני אדם המחשיבים עצמם בני שבט זה.


יאנה (Yana)

שפה ילידית שנכחדה ב-1916, עם מותו של אישי (Ishi), הדובר האחרון בדיאלקט היאהי (Yahi) של שפה זו. בילדותו ניצל אישי מטבח שערכו מחפשי זהב בבני השבט שלו ב-1865; הוא ומשפחתו חיו במסתור במשך עשרות שנים. ב-1911, באחת הפעמים שיצא לחפש מזון, נלכד על ידי שריף מקומי. זהותו כאחד מאחרוני שבט היאהי וכ"איש פרא" נחשפה, והוא עורר את עניין הקהילה המדעית. הוא נלקח לאוניברסיטת ברקלי, שם הועסק רשמית כעוזר מחקר אך שימש בעיקר מקור לחוקרים להיכרות עם התרבות והשפה של שבטו. הוא מת באוניברסיטת ברקלי כמה שנים לאחר מכן.


יוט (Ute)

שפה מן הענף הצפוני של משפחת הלשונות היוטו־אצטקיות (Uto-Aztecan), קרובת משפחה של ההופי. היוט חיו בעבר באזור נרחב בקולורדו, יוטה וצפון ניו מקסיקו של היום, וכיום צאצאיהם חיים בצפון־מזרח יוטה ועל גבול קולורדו-ניו מקסיקו. נקראו בעבר גם יוּטָה (Utah, בספרדית Yuta). היום יש לשפה פחות מאלף דוברים ילידיים.


מאיה (Maya)

משפחת לשונות המדוברות במרכז אמריקה. לשפות ממשפחה זו יש כיום כשישה מיליון דוברים, בעיקר בגואטמלה, במקסיקו, בבליז ובהונדורס. שפת המאיה הקלאסית היתה שפתה של ציביליזציית המאיה, ששלטה באזור בין השנים 250 ו-900 לספירה בקירוב, והיא מתועדת באינספור כתובות וקודקסים כתובים.


מיאמי (Miami)

שפה ממשפחת הלשונות האלגונקיניות (Algonquian), שנכחדה באמצע המאה העשרים. אומת המיאמי חיה באזור האגמים הגדולים במדינות אינדיאנה, מישיגן ואוהיו של היום, ורובה גורשה לטריטוריה האינדיאנית במדינת אוקלהומה של היום. קונפדרציית אילינוי, שהאומה היתה חלק ממנה, התפרשׂה עד דרום ויסקונסין וחלקים של מזרח אייואה ומיזורי. אוכלוסיות קטנות נותרו ממנה כיום באוקלהומה ובצפון אינדיאנה.


נבאחו (Navaho, Navajo)

שבט המתגורר כיום באזורים של מדינות אריזונה, ניו מקסיקו ויוטה. מקובל לסבור כי בני השבט, מצאצאי האפאצ'י (Apache), השתקעו בלב ארצות הברית של היום במהלך המאה השש־עשרה, ועסקו בצאן ובציד. ב-1863 גורשו על ידי צבא ארצות הברית ואולצו לנדוד דרומה ברגל (במה שכונה ה-Long Walk) לאזור ניו מקסיקו. השבט, המונה כיום כ-300,000 בני אדם, הוא אחד השבטים הילידיים הגדולים ביותר בצפון אמריקה. לשונו, ממשפחת הלשונות האַתֶ'בַּאסקיות (שהיא ענף של משפחת נָה-דֶנֶה, Na-Dené), מדוברת בפי כ-170,000 דוברים ילידיים.


נוטקה (Nootka)

שפה מן הענף הנוטקי (Nootkan) של משפחת הלשונות הוואקאשיות (Wakashan), המדוברת באי ונקובר, בדרום־מערב קנדה. השפה מוכרת היום יותר בשם נוּ־צַ'הּ־נוּלת' (Nuu-chah-nulth), ויש לה פחות מ-150 דוברים ילידיים.


ניטינָאט (Nitinat, Nitinaht)

או דיטידָאט (Ditidaht) מדוברת בחלק הדרומי של ונקובר. יש כיום כ-900 בני אדם המזהים עצמם כבני הדיטידאט, אך מתוכם רק כשבעה הם דוברים ילידיים של השפה.


פאיוט דרומית (Southern Paiute)

שפה מן הענף הצפוני של משפחת הלשונות היוטו־אצטקיות (Uto-Aztecan); אחד הדיאלקטים של יוט (Ute), המדובר בידי קבוצת שבטים בדרום־מערב ארצות הברית.


צ'וקטו (Choctaw)

שפה ילידית באמריקה, ממשפחת הלשונות המסקוגיות (Muskogean), שפתו של עם שחי בעבר על גדות המיסיסיפי. בשנות השלושים של המאה התשע־עשרה גורשו בני הצ'וקטו מארצם ואולצו לחצות מרחק של כאלפיים ק"מ לכיוון מערב, אל "הטריטוריה האינדיאנית", מחנות הריכוז שהמתיישבים האירופיים הכינו לשבטי האזור. הם נחשבו לאחד מ"חמשת השבטים המתורבתים" (יחד עם הצ'יקאסוֹ, הסֶמִינוֹל, הקְרִיק והצֶ'רוֹקִי), שזכו כל אחד לטריטוריה עם מנהל עצמי משלו. ב-1907, עם הקמת מדינת אוקלהומה על שטחה של הטריטוריה האינדיאנית, אבד להם מעמדם האוטונומי. כיום יש לשפה כ-10,000 דוברים, בעיקר בחלקה הדרום־מזרחי של אוקלהומה.


קור דליין, קור ד'אליין (Coeur d’Alene)

שפה ממשפחת הלשונות הסֵיילישיות (Salishan), בסכנת הכחדה חמורה. ב-2016, עם מותו של זקן השבט, נותרה לשפה רק דוברת ילידית אחת, בת 99.


שוני (Shawnee)

שפה ממשפחת הלשונות האלגונקיניות (Algonquian). בני השוני חיו בשפלת אוהיו וברמת קאמברלנד של רכס האפלאצ'ים. בראשית המאה התשע־עשרה ייסד טיקאמסה (Tecumseh), מנהיג השוני, תנועת התנגדות רב־שבטית להתפשטות הלבנים באזור, אך לא הצליח למנוע את גירושם של בני השבט. כ-14,000 בני אדם מזהים עצמם כצאצאי השוני, והם מרוכזים כיום בעיקר במדינת אוקלהומה. בשנת 2002 היו לשפה כמאתיים דוברים ילידיים.


שינוק (Chinook)

שפה המדוברת משתי גדותיו של נהר קולומביה, בצפון מדינת אורגון ובדרום מדינת וושינגטון. עם תחילת ההתיישבות האירופית בעמק נהר קולומביה, בראשית המאה התשע־עשרה, מנו בני השינוּק כ-16,000 אישה ואיש. עם השנים נכחד העם כמעט לחלוטין, והיום רק כ-3,000 מגדירים עצמם שייכים לקבוצה אתנית זו. הדיאלקט האחרון של השינוּק נכחד בשנת 2012, עם מותה של הדוברת האחרונה. משפה זו ומשפות אחרות התהוותה שפה אחרת, המכונה "שינוק ז'רגון" (Chinook Jargon) – שפת מסחר ותקשורת בין דוברי שפות שונות, שהכילה יסודות של צרפתית, אנגלית, נוטקה, שינוּק ושפות ילידיות אחרות (בעיקר ממשפחת הלשונות הסיילישיות, Salishan), ורווחה לאורך קו החוף של האוקיינוס השקט בצפון ארצות הברית ובדרום קנדה עד תחילת המאה העשרים. כיום יש לשינוק ז'רגון כ-240 דוברים ילידיים.


לראש העמוד



שפה, מחשבה, מציאות /
בנג'מין לי וורף


מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת
דאנאקוד: 630-12
מס' עמודים: 310


על הספר /// המהדורה השנייה /// ב.ל. וורף /// סיפורה של ההיפותזה /// השפות /// המאמרים /// מונחי בלשנות


הוצאת אוב



אוב ת.ד. 20559 תל אביב 6120402