הוצאת אוב    על ההוצאה    רשימת הספרים    מפת האתר
בנג'מין לי וורף - שפה, מחשבה, מציאות (מהדורה שנייה)

לפרויקט הספר ב-Headstart
בואו לתמוך בפרויקט!


בנג'מין לי וורף - ביוגרפיה קצרה

בנג'מין לי וורף, בנם של שרה עדנה לי והארי צֶ'רְץ' וורף, נולד בווינת'רופ (Winthrop), מסצ'וסטס, ב-24 באפריל 1897. הוא היה נצר למשפחה אנגלית ותיקה מאוד באמריקה, שהתנחלה במסצ'וסטס בשליש הראשון של המאה השבע־עשרה. בנג'מין היה הבן הבכור ו"האינטלקטואל" מבין אחיו. ב-1914, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, התחיל וורף את לימודי ההנדסה שלו ב-MIT. מחלה מסתורית, שנדבק בה במחנה קיץ צבאי שהשתתף בו, גרמה לו להיעדר מן הלימודים במשך סמסטר שלם, ולכן קיבל תואר בוגר במדעים בהנדסה כימית רק באוקטובר 1918.

ב-1919, זמן לא רב לאחר שסיים את לימודיו, הוזמן וורף לעבור הכשרה כמהנדס מומחה למניעת שריפות בחברת הביטוח Hartford Fire Insurance Company, החברה שעבד בה במשך 22 שנה, עד יום מותו. לאחר שסיים את הכשרתו, הוא הועבר למטה הראשי של החברה בהרטפורד, שם היה אחד המפקחים שתפקידם לבדוק את רמת הבטיחות בנכסים המבוטחים על ידי החברה בכל צפון־מזרח ארצות הברית.

במרוצת הזמן זכה וורף פעמים מספר לקידום בחברה שבה עבד. אפשר שהסיבה לכך היתה העובדה כי הוא הלך והתפרסם בזכות הישגיו בתחומי הבלשנות והאנתרופולוגיה. ידוע גם כי החברה לא הערימה עליו קשיים כל אימת שביקש לנסוע לצורך עבודת מחקר. אך ככל הנראה, עיקר ההערכה שזכה לה בחברת הביטוח היה בזכות השירות שנתן לה כעובד. כך הצליח וורף להצטיין למעשה בשני תחומים שונים לחלוטין. כמו לא די בכך, הוא גם מצא זמן לפעילויות התנדבותיות שונות, והחל ב-1928 היה למרצה פופולרי באגודות של חובבי היסטוריה ובמועדוני גברים. אף על פי שהוצעו לו משרות הוראה או מחקר, הוא תמיד דחה את ההצעות, וטען כי עבודתו מאפשרת לו לחיות חיים נוחים יותר ונותנת לו חופש רב יותר לפתח את תחומי ההתעניינות האינטלקטואליים שלו בדרכו שלו.

ב-1920 נשא וורף לאישה את סֶלְיָה אִינֶס פֶּקְהַם (Peckham), שילדה את שלושת ילדיו: ריימונד בן, רוברט פקהם וסליה לי.

וורף, על פי גירסתו שלו, לא התעניין בבלשנות עד 1924, אם כי ניתן למצוא כמה רמזים מטרימים לעניין זה בחייו: כבר בנעוריו הוא התעניין בפרה־היסטוריה של אמריקה התיכונה. הוא קרא כמה וכמה פעמים את ספרו של פרסקוט (Prescott), כיבושה של מקסיקו. באחת ההזדמנויות, כשאביו עסק בעיצוב תפאורה להצגה שכתב על נסיכה משבט המאיה, התפעל הבן הצעיר מן התפאורה, שכללה חזיתות מעוטרות של מקדשים, ואפשר שהחל לתהות כבר אז על פשרם של ההירוגליפים של המאיה. עם זאת, עיקר עניינו היה במגוון נושאים מדעיים: הוא התעניין בבוטניקה, ולמד את שמותיהם האנגליים והלטיניים של אלפי צמחים ועצים. זמן מה הוא אף התעניין באסטרולוגיה, והכין הורוסקופים ומפות כוכבים לחבריו.

זמן קצר לאחר שעבר להרטפורד, וורף החל להיות מוטרד מן הסתירה הקיימת לכאורה (כפי שסברו רבים אז) בין מדע לדת. בתוך כך, וורף החל להשתכנע כי המפתח לסתירה הקיימת לכאורה בין הגירסאות התנ"כיות לבין הגירסאות המדעיות של סיפורי בריאת העולם והאבולוציה עשוי להימצא בניתוח הבלשני של הברית הישנה. משום כך החליט ב-1924 להתפנות ללימודי עברית. וורף האמין כי בעיות היסוד של האנושות ושל הפילוסופיה יוכלו לבוא על פתרונן על ידי בחינה מחודשת של הסמנטיקה של התנ"ך. ידוע לנו כי מתישהו באותה שנה הגיע לתשומת לבו של וורף דבר קיומו של ספר שיוכל אולי לחזק אותו בדעותיו, ואשר בדיעבד לפחות קירב אותו לעיסוק הבלשני – ספרו של מחזאי, פילולוג ומיסטיקאי צרפתי בן המאה התשע־עשרה, אַנְטוּאָן פַאבְּר ד'אוֹלִיבֶה (Fabre d’Olivet), העוסק בשחזור השפה העברית.

הקריאה ביצירתו של פאבר ד'אוליבה עוררה את התעניינותו של וורף בבלשנות. בזכות הספרייה המחקרית בהרטפורד, שוורף נהג לסור אליה מדי יום אחרי שעות העבודה, ואשר כללה גם אוסף נרחב של ספרות על התרבויות הילידיות באמריקה, הוא החל לקרוא על מקסיקו שלפני קולומבוס, וגילה עניין מיוחד בשפה האצטקית (נַהְוּאַטְל), ואחר כך גם בהירוגליפים של המאיה. וורף התחיל ללמוד אצטקית ב-1926, וב-1928 התחיל לעסוק ברצינות גם במאיה. הוא ניצל את נסיעות העבודה שלו כדי לבקר גם בספריות נוספות. הוא החל להתכתב עם מספר מלומדים בתחומי הארכיאולוגיה והבלשנות המקסיקנית, ביניהם הרברט ספינדן (Spinden) ממוזיאון ברוקלין ואלפרד טוזר (Tozzer) מאוניברסיטת הרווארד. ב-1928 כבר הוזמן להרצות בקונגרס האמריקניסטים הבינלאומי ה-23 על פרסומו המחקרי הראשון, "דין וחשבון אצטקי על נפילת הטולטקים", שכלל דיון היסטורי על אחד המסמכים המספרים על קץ האימפריה של הטוֹלְטֶקים, שבט דובר נהואטל שהאימפריה שלו שגשגה במאה העשירית ונכבשה בידי האצטקים במאה השתים־עשרה, בצד ניסיון בלשני לברר כמה מן המילים הקשות במגילה. הופעתו בקונגרס האמריקניסטי משכה תשומת לב רבה, וכמה עיתונים אף דיווחו על "סוכן הביטוח הצעיר", אשר "פיענח תעלומות" שהטרידו את מנוחתם של אנשי המקצוע.

לקראת סוף 1928, המחקר שלו על הקירבה המשפחתית בין שלוש שפות מקסיקניות – טֶפֶּקָאנוֹ, פִּימָאנית ואצטקית – נראה כה מבטיח, עד שספינדן וטוזר דחקו בו לפנות למועצת המחקר במדעי החברה (SSRC) ולבקש מלגת מחקר. וורף העלה את הרעיון כי אם יזכה במלגה ייסע למקסיקו כדי לחפש כתבי יד אצטקיים עתיקים, אך טוזר סבר כי אם הוא נוסע למקסיקו מוטב שיחקור את הנהואטל המודרנית, רעיון שוורף קיבל מייד. וורף עצמו העיר באחד ממכתביו כי ספק אם יקבל את המלגה, "מאחר שהמלגות הללו אמורות להינתן לאנשים עם תואר דוקטור, ואף על פי שיש לפעמים יוצאים מן הכלל, מקרים אלה נדירים ומצריכים המלצות טובות מאוד".

במכתב הבקשה שלו למועצת המחקר פירט וורף את כוונתו לחקור שני עניינים, שהשראתו של פאבר ד'אוליבה ניכרת בהם למדי: ראשית, לחקור את נושא השפות האוליגוסינתטיות, אותן שפות הבנויות ממספר קטן ביותר של מרכיבי יסוד נושאי משמעות; שנית, לבחון את תופעת הקיבוץ הבינרי (binary grouping), המאפיינת את העברית ואת השפות השמיות: "קבוצה בינרית היא קבוצה של שורשים שמיים, שיש להם במשותף רצף כלשהו של שני עיצורים, ואשר מוקדשים כולם, עם מקרים יוצאי דופן מועטים בלבד, למעט מאוד סוגים של משמעות". דוגמא מפורסמת לקיבוץ בינרי תהיה אפוא קבוצת השורשים המכילים את תת־השורש פ"ר, שאפשר לטעון כי יש להם משמעות של "ניתוק, היפרדות, התפזרות (של ריבוי)": פר"א ("הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא" – הושע יג 15), פר"ד ("וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה – יחזקאל א 11), פר"ח ("וְאִם־יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת" – ויקרא יד 43), פר"י ("וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ" – בראשית יז 20), פר"ם ("בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים" – ויקרא יג 45), פר"ץ ("עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה" – משלי כה 28), פר"ר ("פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ" – ישעיה כד 19), פר"שׂ ("וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ" – יחזקאל יז 21) וכן הלאה. באותה תקופה ניסה וורף את העיקרון האוליגוסינתטי שלו גם על שפת המאיה.

תשובת מועצת המחקר היתה חיובית, ובינואר 1930 יצא וורף לבירת מקסיקו, בלוויית אשתו וחמותו. הוא הצליח, בין היתר בזכות עזרה שקיבל ממומחים לאצטקית במקסיקו, למצוא מספר דוברים בניב אצטקי הנחשב קרוב – ככל שאפשר לצפות – לדיאלקט הקלאסי של האצטקית שהיה מדובר בטֶנוֹצְ'טִיטְלָאן (שהיא היום בירת מקסיקו) בתקופת מונטֶסוּמה. בד בבד עם חקירתו את הדיאלקט הזה, סייר וורף בכמה אתרים ארכיאולוגיים, ושם נכונה לו הפתעה: באחד המקדשים שביקר בהם, המשקיף על כפר טֶפּוֹסְטְלָאן (Tepoztlan), הוא מצא כמה דמויות מפוסלות שלא זכו עד אז לתשומת לבם של החוקרים. בזכות אבחנתו החדה והיכרותו הרבה עם האמנות הגראפית של האצטקים ושל המאיה, הוא שם לב כי הציורים שעל הלוחות סוטים מצורתם הרגילה כ"סימני ימים" בלוח השנה האצטקי, ומסגירים דמיון מסוים לסימנים של המאיה. ממצא חשוב זה, שחשף את הקשר בין שתי ציביליזציות שעד אז נחשבו מרוחקות ומנותקות, היה הבסיס למאמר "כתובת ממרכז מקסיקו המשלבת סימני יום של המאיה", הכלול בקובץ זה.

נראה כי כישרונו של וורף בתחום הבלשנות לא היה מגיע לידי בשלות אלמלא הקשר שיצר ב-1931 עם אדוארד ספיר (Sapir), מומחה לשפות ילידיות של אמריקה ואחד החוקרים הגדולים בתחום הבלשנות הכללית. וורף היה מודע לעבודתו של ספיר, ואף פגש בו בהזדמנויות שונות קודם לכן, אך הקשר ההדוק ביניהם נוצר רק כאשר ספיר עזב את אוניברסיטת שיקגו ועבר להרצות באוניברסיטת ייל. וורף מיהר להירשם לקורס הראשון של ספיר בייל ב"בלשנות אינדיאנית־אמריקאית". אף על פי שנרשם למסלול לימודים האמור להוביל לדוקטורט, וורף מעולם לא קיבל או ניסה לקבל תואר גבוה, אלא התמיד בלימודיו מתוך עניין אינטלקטואלי גרידא. המפגש שלו עם המתודה הבלשנית הביא אותו לזנוח באותה תקופה את רעיונותיו המוקדמים בדבר "אוליגוסינתזה", "קיבוץ בינרי" ועוד רעיונות לא מקובלים בתחום. אך חשוב מכך: בזכות לימודיו החל וורף להתוודע מקרוב אל הטכניקות ואל התיאוריות הבלשניות המתקדמות ביותר של תקופתו. בשנים 1937 ו-1938 אף שימש וורף כמרצה בחוג לאנתרופולוגיה בייל.

בעידודו של ספיר החל וורף לחקור באורח מקיף יותר את משפחת הלשונות היוּטוֹ־אצטקיות (Uto-Aztecan), משפחה ענפה של שפות המדוברות במקסיקו ובמערב ארצות הברית, שספיר היה אשר תיאר לראשונה את הקשר ביניהן. כבלשן, עיקר פרסומו של וורף בא לו ממחקריו על שפת ההוֹפִּי (Hopi), המדוברת באריזונה, קרובה רחוקה של האצטקית. הוא החל ללמוד את השפה ב-1932 מדובר הופי שחי בעיר ניו יורק, ולמעשה רק ב-1938 עלה בידיו לנסוע לראשונה בחייו לשהות קצרה בשמורת ההופי באריזונה. הוא עבד על דקדוק מקיף ועל מילון לשפת ההופי, אך פרט לתקציר דקדוקי של השפה, שוורף הכין בסוף 1939 לטובת ספר הסוקר את השפות הילידיות של אמריקה, ולשני מאמרים טכניים ביותר – "האספקטים הנקודתיים והסגמנטטיביים של הפעלים בהופי" ו"מספר קטגוריות של מערכת הפועל בהופי" – לא פירסם דבר ממחקרו זה. מאמרו החשוב "מודל אינדיאני של היקום" (ראו בכרך זה), שחובר ב-1936 אך לא פורסם עד אחרי מותו, סוקר את ההשלכות ואת ההשתמעויות של מערכת הפועל בהופי אגב התייחסות לתפישת החלל והזמן של ההופי. מחקרו בהופי השפיע גם על שני מאמרים נוספים מעיזבונו של וורף, "בחינה בלשנית של החשיבה בקהילות פרימיטיביות" ו"גורמים לשוניים במונחי האדריכלות של ההופי" (ראו בכרך זה) – שבשניהם הוא מצליח לפרוש היבטים שונים של השקפתו התרבותית והמתודולוגית.

אך וורף ייזכר בעיקר בזכות ארבעת המאמרים שהקנו לו את רוב פרסומו, ומהווים את לבו של כרך זה: "הקשר בין התנהגות והרגלי חשיבה לשפה", שחיבר ב-1939, וכן שלושת מאמריו "מדע ובלשנות", "בלשנות כמדע מדויק" ו"שפות ולוגיקה", שהתפרסמו בין השנים 1940 ו-1941 בכתב העת Technology Review בהוצאת MIT. מאמריו אלו פנו בעיקר לקהלים לא מקצועיים בתחום הבלשנות, אם כי חשוב להדגיש כי כולם מתבססים על עבודה בלשנית נרחבת, לעתים אף "יבשה", "מסורתית" ומחמירה ביותר. בארבעת מאמריו המפורסמים הוא הציע את עיקר התזה שזכתה ברבות הימים לכינוי "היפותזת וורף", או "היפותזת ספיר־וורף".

בפברואר 1941, כאשר התפרסם המאמר האחרון בסדרת מאמריו הפופולריים, היה וורף כבר חולה מאוד, וכוחותיו ההולכים ודלים החלו ניכרים גם בכתב ידו. למרות חוליו, ניסה וורף להמשיך בעיסוקיו, ואף מצא עניין חדש: הוא התוודע אל פריץ קוּנץ (Kunz), סופר ומחנך, שעמו חלק את התעניינותו בפילוסופיה הודית. קונץ הציע לו לכתוב מאמר על בלשנות לביטאונה של החברה התיאוסופית היוצא לאור במאדרס (הודו), ומאמר זה – "שפה, דעת ומציאות" (ראו בכרך זה), שהתפרסם בשני חלקים בכתב העת התיאוסופי – היה מאמרו האחרון.

וורף מת מסרטן ב-26 ביולי 1941, בגיל 44.

לראש העמוד



שפה, מחשבה, מציאות /
בנג'מין לי וורף


מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת
דאנאקוד: 630-12
מס' עמודים: 310


על הספר /// המהדורה השנייה /// ב.ל. וורף /// סיפורה של ההיפותזה /// השפות /// המאמרים /// מונחי בלשנות


הוצאת אוב



אוב ת.ד. 20559 תל אביב 6120402