הוצאת אוב    על ההוצאה    רשימת הספרים    המועדון    מפת האתר
יפתח אשכנזי - סיפורי מות עירי

זן מסוים של פנתר


מתוך "סיפורי מות עירי" בהוצאת אוב

בחזרה לתוכן העניינים


שנתיים גרנו בקיבוץ. זה היה כשהחלטת שיש לך גידול בבטן, וזהו, את הולכת למות. נורא רצית להיקבר בקיבוץ. קודם כל, לא רצית קבורה יהודית. רצית מקום יפה ושקט עם נוף יפה בין ברושים ואורנים. שם רצית למות, ואני והילדים נדדנו איתך בעקבות לבך הצעיר. היית צעירה אז, רק בת שלושים וחמש. אמרת שאת רוצה לחזור בגסיסתך לנוף הולדתך. בקיבוץ את גם יכולה לא לעבוד בלי שזה יפגע ברמת חיינו. אני אוכל לעבוד בשקט, בלי הלחצים, ובלילות לאור המנורה לצייר. לצייר סוף סוף את דיוקן פנייך. אז עברנו לקיבוץ של אמא שלך. שחייתה על בשרה שלוש פוגרומים ושתי מלחמות עולם, ועדיין חיה, עדיין במקצבהּ הפרטי, ובאמונה הבלתי מתפשרת שלה בקיבוץ. שיערה לבן, מלא ועבה.

הסדרנית שיבצה אותי במטע, וצורפתי לצוות (אפילו קיבלתי מזמרה עם נרתיק מעור). דווקא היה לי נחמד. היה לי כובע בוקרים וטרנזיסטור קטן, ששמעתי בו חדשות מחמש בבוקר עד שתיים וחצי. אחר כך הייתי לוקח את הילדים ומטייל בקיבוץ. אומר שלום לכולם, לנועה מהצרכנייה, לאבנר מהמטע שעובד חמש עשרה שעות ביום, לחיליק, שהוא בן קיבוץ שחזר בתשובה, והחליט, למגינת לבם של הזקנים, לחיות עדיין בקיבוץ. החבר'ה של אמא שלך, שעדיין רובם מצולקים ומוכים מעבודה וממלחמות, גוררים את עצמם על פני המציאות בקושי בשבילים, רק בכוח האינרציה של הסוציאליזם זוחלים. מתיישבים באנחה יהודית במקומם הקבוע בחדר האוכל.

אחרי שהילדים אכלו בחדר האוכל ונרחצו, הייתי משכיב אותך ואותם לישון בדירה הקטנה שוועדת הקליטה הקציבה לנו. אז הייתי יוצא לצייר. לבד בחוץ על המרפסת. כשזבובים ויתושים חגו סביב המנורה. קן הציור עומד על שלוש רגליו, ואני הייתי מנסה לצייר את דיוקן פנייך היפות. את עורך הכחלחל הנושק לשיער שטני. את עיני הטורקיז, שלקח לי חודש שלם להגיע לגוון המדויק שלהן, והייתי צריך למהר. את הבטחת לי שמותך קרוב.

לאט לאט החלטת להחלים, ולצחוק בעת האביב. אני הייתי הולך ומתחזק, ואת מחלימה לך והולכת. בהתחלה בבית, ואחר כך רצית שאקח אותך לטייל בערבים. הייתי לוקח אותך למועדון לחבר, ואת היית מקשקשת עם הקשישים. לפני שנרדמנו היית מסבירה לי את הסיפורים והדמויות. יורם פעם רץ ערום סביב הקיבוץ בגלל התערבות במטע. אותם תפסו מזדיינים בקומונה, והיא בכלל אשתו של חיים. ככל שהבראת, כך חזר לך אותו צחוק מצלצל. עדיין נמנעת ממני באכזריות. אחרי שנרדמת הייתי הולך לשירותים ומאונן על המתנדבות הצעירות. הייתי יוצא למרפסת וממשיך את הציור. לא חולם בכלל, רק ישן. היה לי קצת מוזר שמעולם לא הלכת לבקר את אמא שלך (אני בכלל לא בטוח שהיא ידעה שאנחנו בקיבוץ). התפוחים הפכו מפרחים לפירות קטנים וקשים, שדיללנו במטע. הפרחים נשרו והילכו על פני האדמה. טיולינו התארכו. עד שלילה אחד, בעוברנו בשדרה ליד שיכון הוותיקים, נעצרת ליד פסל גדול (חצי גודל אדם). הפסל, שהיה חסר כל ערך אמיתי, כלל צלם אישה בתחילת ההתבגרות המינית שלה (ראו לפי ניצני השדיים), מוחזקת על ידי עץ אדיר בעל שורשים. העץ נכנס בתוכה. יש פה בצד, שספק צועק בוכה וספק מחייך משתרך. את אמרת לי, הם עדיין מחזיקים את הפסלים שלו. קפצת, ברחת, ודהרת לחדרנו. שם חיכה לי זיון פרוע, מעורב בכעס, בכי ונשיכות. את מלמלת: בן זונה, מה עשית. בן זונה. הם זונות. אפילו את הפסלים שלך השאירו... רק ניסיתי להסביר לך שאני לא פסל, אפילו בקושי צייר. גם הפעם לא הקשבת לי. ואת דעכת והלכת כמו רוח רפאים. מאז לא שכבת איתי, ולא ישנת. את דיוקנך המשכתי לצייר גם אחריך. נשורת התפוחים. ריח רקב עלה במטע. נקברת בקיבוץ, היכן שרצית, ואני עזבתי בסוף החורף, גורר אחרי שני ילדים, ציור לא גמור, וטיפשות גדולה. שוב פרחו עצי התפוח בלבן שעזבתי לי.

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד



סיפורי מות עירי / יפתח אשכנזי

דאנאקוד: 800-417301
מס' עמודים: 222


על הספר /// ביקורות /// קטעים /// מינה זיסלמן - עיר מאוימת /// ג'ואן קאס - בין שם לכאן /// עמנואל הרוסי - שכב בני /// הסיפורים /// תודות והודעות


ירח דם יריחו
שער הפרחים
אני מוביל משלוח דגים עם האיש שהרג את אבא שלי
זן מסוים של פנתר
זוג יונים הומות מעל הכותל

הוצאת אוב

אוב ת.ד. 20559 תל-אביב 6120402