לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

האם האיבו הוא תושב קבע או יצור נוודי? בתולדותיו (שהוא עצמו המציאן) הוא מופיע לעתים כפרש בערבות ולעתים כבונה קתדרלות, כעובד אדמה או כצועני, כמתיישב או כמשוטט בעולם. תנאי מוקדם לבולואים הוא מידה מסוימת של נייחות (בגלל החקלאות). ציביליזציה של מלקטים וציידים יכלה להיות אפשרית, רק אילו צנחה אוכלוסיית העולם למיליונים בודדים. עם זאת, יחד עם בולו'בולו חוזרת גם האפשרות לנוע בחופשיות על פני כל כדור הארץ. לא תהיה עוד כל כפייה על בולואים נוודיים או על קבוצות אחרות להימנע מלנדוד ממקום למקום. שום חוק ושום גבול מדיני לא יהיו כדי לעצור בעדם.

גם האיבואים הבודדים ירגישו טוב יותר עם הידיעה כי הם יכולים לנסוע בכל רגע לפטגוניה, לאלסקה, לקמצ'טקה, לזנזיבר או לפריס. הדבר מתאפשר משום שכל הבולואים מבטיחים לנוסעים את זכויות האורחים שלהם, ואלה יכולים איפוא לצאת לדרכם ללא חשש. היות שאיש אינו צריך לפחד שייגמר לו הכסף, לא יהיה יותר לחץ זמן, והנסיעה תהיה רגועה יותר. את הכמות האדירה של אנרגיה המושקעת באמצעי התחבורה המהירים יהיה ניתן להפחית בצורה דראסטית, משום שכבר אין זה חשוב יותר להגיע כמה שיותר רחוק כמה שיותר מהר. לא יהיה עוד צורך בטיסות שכר כדי להספיק את מערב אפריקה או את דרום אמריקה בשלושה שבועות, רק משום שצריך לחזור מהר לעבודה. הנוסעים כבר לא יהיו תיירים היסטריים. הנסיעה תחזור להיות חוויה.

מערכת התחבורה של בולו'בולו מכוונת לכך שסחורות או נוסעים יומיומיים מעטים ככל האפשר יועברו ממקום למקום. מצרכים רבים ככל הניתן יהיו מיוצרים באופן מקומי, וברוב המקרים יגורו האיבואים באותו מקום (שכונה או כפר) שבו הם עובדים. תחבורה למקום העבודה, תחבורה למרכזי הקניות, תיירות המונים - כל אלה ייעלמו, ואמצעי התחבורה ישמשו בראש ובראשונה להסעת אנשים שבאמת יש להם חשק לנסוע. שהרי מסעות הן תענוג בפני עצמו, ואין להם כל תחליף. החסה, לעומת זאת, אינה מפיקה כל תועלת מכך שמסיעים אותה מסיבות כלכליות (עבודה בשכר נמוך) אלפי קילומטרים עד לצרכנים.

חיי היום-יום יתנהלו בחלקם הגדול בתוך הבולו ובתוך השכונה, ולכן ברוב המקרים יוכלו האיבואים לנוע ממקום למקום ברגל. השכונות הן בגדר גן-עדן להולכי רגל: עם מעברים, גשרים, ארקאדות, אולמות, שבילים מקורים וחופות. בקיץ ובחורף, בגשם ובשרב - תמיד יהיו שבילים יבשים ומוצלים לאורך כל הרובע. בזכות העובדה שלא יהיו עוד רמזורים (וכמעט שלא תהיה תנועת מכוניות), יוכלו האיבואים להגיע ממקום למקום אפילו מהר יותר מהיום. אך בראש ובראשונה הם יהיו פחות לחוצים להגיע מהר כל-כך.

בתוך הפודו (עיר או מחוז קטן עם תחבורה מקומית של עד כ- 20 ק"מ), האופניים יהיו אמצעי התחבורה האידיאלי. בצד זוגות אישיים של אופניים יהיה ניתן למצוא בתחנות הרכבת והחשמלית גם זוגות אופניים לשימוש כללי, או בבעלות הבולואים. האופניים, בשילוב עם האיבו עצמו (המייצר תנועה מן המזון שלו), הם מערכת התחבורה היעילה ביותר מבחינת האנרגיה שהיא דורשת. עם זאת, לשם כך נדרשים שבילי נסיעה טובים פחות או יותר. באזורים הרריים או במזג אוויר סוער השימוש באופניים אינו מעשי כל-כך (ועם זאת עדיין משתלם להניח רשת של דרכים מקורות לאופניים). לעומת זאת, במקומות שיש בהם די שלג, עשויים להתאים לצורכי התחבורה המקומית מחליקי סקי, מזחלות כלבים או טרויקות.

יש היגיון רב ברכיבה על בעלי חיים בהרים ובכפר, היות שהאוכל שלהם צומח בצדי הדרכים: פרדות, אתונות, סוסים, יאקים, שוורים, גמלים, פילים. גם בתוך הערים ניתן להפיק, בהיקף מצומצם אמנם, תועלת-מה משימוש בסוסים למשל (או, מוטב, בפרדות, שאינן בוחלות בסוגים רבים של מספוא, אך עם זאת מצריכות ניסיון רב בעבודה איתן). זאת בראש ובראשונה לצורכי הובלה בין חוות חקלאיות למקומות יישוב (סיבי'בולו וקודו), משום שכך לא יהיה צורך להוביל לעיר מזון במיוחד עבורם. בתוך העיר יהיה האיבו עצמו (+אופניים, +סקי, +גלגליות, +מזחלת) אמצעי התחבורה האוניברסלי.

האופניים - בתור ריקשה, בצירוף "סירה", בתור תלת-אופן - יכולים להיות מצוינים להובלת משאות קטנים (עד 100 ק"ג). הפֶּנְטָדֶם - החמש-אופן - יוכל להסיע כמה איבואים, וכן מטען של כ- 350 ק"ג:

אפילו כלי התחבורה הציבורית הצורכים מעט אנרגיה יחסית, כמו רכבת תחתית או רכבת חשמלית, מצריכים השקעה רבה בתשתיות (רציפים, חומר גלם לקרונות, קווי חשמל וכו'). נוסף על כך, הם רועשים, הם אינם עובדים במלוא הקיבולת שלהם (אופניים אף פעם לא נוסעים ריקים), ולעתים הם אף מסוכנים. בעיר בינונית (כ- 300,000 תושבים) תספיק רשת תחבורה מופחתת בת שלושה קווים. אם בכל תחנה יעמדו לרשות האנשים זוגות אופניים, יהיה ניתן להגיע לרוב הבולואים בעיר בתוך כרבע שעה (אך ככל הנראה אף אחד לא ימהר כל-כך ממילא).

באזורים כפריים יהיה ניתן להשתמש לצורכי התחבורה המקומית באוטובוסים, במוניות שירות ואפילו במכוניות פרטיות.

את רשת הכבישים הצפופה והעתירה בעבודה יהיה ניתן לצמצם בצורה משמעותית - שהרי כל בולו (או חלקת האדמה החקלאית שלו) נזקק רק לכביש גישה אחד, ותנועת כלי הרכב תהיה בכל מקרה מועטת ביותר. הכבישים העירוניים, האוטוסטרדות, הכבישים הארוכים החוצים את הערבות - אלה יהפכו ברובם למיותרים, או יהיה ניתן לצמצמם לנתיב אחד. גם הביקוש למגרשי חניה, לחניונים וכו' יקטן בהתאם. תנועת המכוניות שתישאר תהיה איטית (20 קמ"ש בתוך היישוב), מתחשבת (כולם מכירים את הנהג) ובלתי סדירה. מדובר בעיקר במשאיות ובאוטובוסים (עם מנועי קיטור או קרבורטורים לעץ, לגז ביולוגי, לדיזל או לבנזין), באמבולנסים, בכבאיות ובשירותי הובלה מיוחדים.

אם האיבו ירצה בכך, הוא יוכל לנסוע עם האופניים גם עד פאלרמו, אולאן באטור או לואנדה. יהיה אפשר גם להשתמש באמצעי תחבורה אזוריים, המנוהלים על ידי הערים השונות, האזורים האוטונומיים או התאגדויות שונות של אזורים: בעיקר רכבות המונָעות בקיטור, בגז, בחשמל או בפחם, הנוסעות לעתים רחוקות ועוצרות פעמים רבות במהלך נסיעתן. לעתים קרובות אין הן נוסעות על-פי לוחות זמנים נוקשים, אלא לפי הביקוש - ניתן לברר בטלפון מתי צפויה לצאת הרכבת. במקומות אחרים תהיה אפשרות להפליג בתעלות, לשוט לאורך החופים, לנסוע באוטובוס או בעגלות רתומות לסוסים. בשילוב עם כלי התחבורה המקומיים ועם השימוש באופניים, די בשני קווי תחבורה אזוריים כדי להגיע ממקום למקום (באזור "נורמלי"):

כאשר איבואים ירצו לנסוע רחוק יותר, הם יוכלו לצאת לדרך מן התחנה הקרובה אליהם ביותר של רשת הרכבות הבין-יבשתית, המנוהלת על-ידי ועדה של האסה'דאלה. הרשת הזאת נראית בערך כך:

רשת מסילות הברזל תוכל להיות מושתתת ברובה על קווים קיימים - רק באפריקה ובדרום אמריקה יידרשו מספר השלמות. כדי שהנסיעה תהיה נוחה יותר, יוכלו קטעים מסוימים להתנהל לפי תקן המסילות הרוסי, הרחב יותר (למשל: ליסבון- ולָדיבוֹסטוֹק או הלסינקי-קייפטאון). רשת המסילות הבין- יבשתית וקווי השיט שלה באוקיינוסים (סן-פרנסיסקו-ולדיבוסטוק, ליסבון-ניו-יורק, סינגפור-סידני וכו') יהוו את עמוד השדרה של רשת התחבורה הפלנטארית - בתוך מספר שבועות יהיה ניתן להגיע מכל מקום לכל מקום על פני כדור הארץ.

השימוש במטוסים יהיה מוגבל לאזורים מיוחדים (אזור הקוטב, מדבריות, קבוצות איים, ג'ונגלים), ולמקרים מיוחדים, שבהם חשוב להגיע אל היעד במהירות (הובלת פצועים, סיוע במוקדי אסון, הבאה לקבורה, חלקי חילוף דחופים, תרופות וכו'). יהיו הרבה פחות טיסות ממה שיש כיום - התשתית והדלקים לתעופה כרוכים בהשקעה חסרת פרופורציות, ובסופו של דבר, לא ייגרע הרבה מהפחתת מספר הטיסות: הנסיעות לא יהיו עוד בלחץ זמן וכאמצעי להשגת מטרה, אלא בידור בפני עצמו. עם זאת, כל כמה זמן תהיה גם טיסת-תענוגות, וההשתתפות בה תיקבע בהגרלות שתיערכנה מפעם לפעם.

היות שכל האיבואים (ולא, כמו היום, רק העשירים) יוכלו לצאת למסעות ארוכים, סביר להניח כי גם בקרב בולואים מרוחקים ייווצרו עם הזמן קשרים אישיים (חברויות, אהבות, הריונות, פנטזיות, פרויקטים, הסכמי חליפין), ותפיסת החיים שלהם תלך ותתפתח. הבולואים יהפכו לצמתים פתוחים לעולם, פרשות דרכים של אנשים ורעיונות. אף על-פי שאמצעי התחבורה יהיו איטיים יותר מהיום במקומות מסוימים, יהיה הקשר עם העולם הרחב כללי יותר ואינטנסיבי יותר. לאיבואים יהיה זמן להתעסק עם תרבויות ועם שפות זרות, לפתח קשרים בגובה העיניים עם איבואים אחרים. הנסיעות לא יהיו עוד עניין חד-צדדי ונצלני כמו היום (תיירים עשירים/ מקומיים עניים), אלא משהו הדדי: בני באנטו יקפצו לבקר במינכן, סיקים יסתובבו בפראג, מונגולים ישוטטו בסטוקהולם, אינדיאנים משבט קיצֶ'ה יטיילו בציריך, אסקימואים ינפשו בריביירה הצרפתית - לא בתור פליטים, שוהים בלתי חוקיים או קוריוזים בקרקס, אלא כמבקרים מכובדים לגמרי.

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד