לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

מתנות, מאגרים משותפים והסכמי חליפין יצמצמו בצורה דראסטית, יחד עם האספקה העצמית, את הצורך בפעולות חליפין כלכליות, כלומר בפעולות חליפין המצריכות חישובי זמן (עבודה). מגוון הזהויות התרבותיות לא יאפשר את התפתחותם של מוצרי צריכה המוניים, ולפיכך גם את היווצרותו של שוק המוני. הייצור יהיה מיועד כמעט תמיד לא לשוק אנונימי, אלא לשימוש עצמי, לקונים מוּכָּרים או לחברים. יהיה קשה להשוות בין המוצרים השונים מבחינת זמן העבודה המושקע בהם, בגלל היותו של כל מוצר מיוחד במינו. לכן גם לא יהיה ניתן לאמוד בביטחון (למשל, בסכומי כסף) את ערכם של המוצרים. ה"ערך" נקבע - כפי הדבר נעשה כיום לגבי יצירות אמנות - על סמך גורמים רבים, והשוק יהפוך למעין משחק הימורים.

למרות כל זאת, בהחלט ייתכן כי איבואים בודדים (עדיין יש להם את הטאקו שלהם, את תיבת הרכוש הפרטי שלהם) או בולואים יעדיפו לבצע למטרות מסוימות פעולות חליפין הכרוכות בחישובים. לשם כך קיימים השווקים המקומיים (או העירוניים, המחוזיים) - הסאדים. הסאדים ישלימו את צורות החליפין האחרות, החשובות יותר.

רוב השכונות או האזורים (הערים) יקיימו שווקים יומיים, שבועיים או חודשיים. גם באזורים האוטונומיים יהיו שווקים מכל הסוגים. שווקים כאלה יוכלו להימצא באולמות תעשייה, בבתי ספר, בכנסיות או במחסנים, כך שיוכלו להיערך בכל מזג אוויר. בתוך השוק וסביב לו יהיו פעילויות חברתיות שונות: ברים, תיאטראות, בתי קפה, אולמות ביליארד, קרקסים, חוגי קריאה, מועדונים וכו'. השוק ייהפך לנקודת מפגש שוקקת חיים, לפורום תקשורת לא פורמלי, בדומה לבזארים המזרחיים. קנייה ומכירה ישמשו רק כ"תירוץ" לכל דבר אפשרי. הרבה ממה שבאופן אחר היה צריך להיות מאורגן על ידי מוסדות בירוקרטיים מיוחדים, יוכל להיות מוסדר באופן ישיר ואישי ב"שוק" הזה.

מצד שני, בשוק מתגלה גם אופיה של השכונה. הוא יכול להיות כאוטי, מסודר, עלוב, ססגוני, רועש, רדום, ידידותי או רע-מזג. ועדת שוק מיוחדת (סאדי'בולו) תוכל לנהל את השוק בהתאם לרצונם של הבולואים, לקבוע את זמני הפתיחה, ולהגדיר דרישות לגבי סוג הסחורות ואופן המסחר בהן. השווקים יהיו אידיאליים למסחר במוצרים קלים להובלה הנצרכים בכמויות קטנות, ואשר אינם הכרחיים לקיום, וכן מוצרים שהם נדירים ודורשים התמחות רבה: שכיות חמדה, יצירות אמנות, עתיקות, דליקטסים, סמים, בשמים, תכשיטים, פרטי לבוש, בגדי עור, מזכרות, כתבי יד נדירים, תמונות, ספרים, תוכנות, כלי נשק, רכיבי אלקטרוניקה, צבעים וכו'. כאשר איבו מחפש משהו מעין זה, הוא אינו יכול לסמוך על כך שבסופו של דבר הוא יקבל אותו במתנה, וגם אינו יכול לחתום על פנו, על הסכם חליפין - לשם כך יהיה עליו להגיע לשוק. ולבסוף, יהיו גם שווקים בצורת לוחות מודעות אלקטרוניים, שבעזרתם יהיה ניתן לחפש פריטים ספציפיים (למשל חלקי חילוף).

היות שהעברת הסחורות בין יבשות תיעשה ללא כסף, לא תהיה גם מערכת מטבע בין-לאומית: כל שוק יקבע שיטה מקומית משלו. שכונת מגורים או עיר תוכל להנפיק מטבע משלה, מן הסוג הישן (שילינגים, רובלים, לירות, דוֹבּלוֹנים, דולרים, זהובים, זוזים - מנייר, ממתכת או מפלסטיק). יהיה ניתן לחשב בזהב או בכסף, בצדפים או באבני לשם. יהיו שווקים שיעדיפו ז'טונים כמו בקזינו, שיש להפקיד אותם בכל פעם שיוצאים מן השוק (את יתרת החובה או הזכות ינהל בנק השוק). בעזרת מחשבים ו"כרטיסי אשראי" מגנטיים יהיה ניתן לארגן שוק "חסר כסף": כל מבקר פותח חשבון, וביציאה יירשם אוטומטית מה החוב שלו (או מה יתרת הזכות שלו) בשוק. כדי למנוע צבירה של יתרות זכות גדולות מדי, ניתן לערוך באופן אלקטרוני מעין חגיגת פּוֹטלאץ' אינדיאנית (או "חג יובל" עברי אמיתי): יהיה ניתן להכניס אלמנט אקראי לתוכנית המחשב, כך שבתוך פרק זמן של בין חצי שנה לשנתיים תתאפסנה כל היתרות.

הואיל ולא יהיה כל מנגנון צדק פורמלי המסוגל להעניש על הפרת הסכמים, כל סוג של עסק יהיה כרוך בסיכון רב. כל זה לא ימנע לחלוטין את האפשרות לצבור ולגלגל כספים, משום שהאיבואים תמיד יוכלו למצוא מפלט בזהב או בכסף. אמנם לא כל המטבעות יהיו בני-המרה, ואפילו לגבי זהב אין לדעת בביטחון כי יתקבל בכל מקום, אך בסופו של דבר רק האספקה העצמית וצורות החליפין האחרות יוכלו לשמור על הכסף בתוך גבולות מצומצמים יחסית. השווקים יהפכו לחוויה נומיסמטית, משום שהכסף יהיה רק תחביב, ולא בעיה קיומית כמו היום. השווקים ימלאו תפקיד דומה לזה שהיה להם בימי הביניים: השלמה משעשעת לסגנון חיים היודע גם לספק את כל צרכיו בעצמו²⁰.

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד