לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

למוסדות חברתיים, גם לאלה שלמראית עין יש להם רק תפקידים מעשיים, יש נטייה טבעית כמעט לפתח דינאמיקה משלהם ו"לבגוד" בחבריהם. שיתוף הפעולה מייצר כוח פוליטי, ותמיד יהיו קבוצות שירצו לנכס לעצמם את הכוח הזה. אם אין מונעים זאת בצורה פעילה ומודעת, עלולה כל צורה של התארגנות חברתית להפוך למדינה. המניעה הטובה ביותר למגמה זו היא עצמאותם של הבולואים. בלעדיה נידונות לכישלון כל השיטות הדמוקרטיות-פורמליות להגבלת הכוח, בין אם מדובר בעיקרון של בחירת נציגים מלמטה, ברוטציה בין בעלי תפקיד, בהפרדת רשויות, בפומביות, בחובת דיווח, בבחירה באמצעות הגרלה וכו'. שום שיטה דמוקרטית אינה יכולה להיות דמוקרטית יותר מן העצמאות החומרית והקיומית של השותפים בה. אין דמוקרטיה לאנשים מנוצלים, לאנשים הנתונים בסחיטה כלכלית ותרבותית.

בהתבסס על האוטרקיה של הבולואים, אפשר להעלות הצעות לצמצום הסכנה להיווצרותה של מדינה, למרות שיתוף הפעולה החברתי. בתוך הבולואים עצמם אין כללים - אופן קבלת ההחלטות נובע מאורח החיים של כל בולו. ואולם, ברמות גבוהות יותר (שכונה, עיר, אזור) עשוי להיות היגיון רב בתהליך המתואר להלן (ניתן לחשוב גם על תהליכים רבים אחרים):

ענייני השכונה יידונו וייקבעו באסיפה של נציגים (טגה'דאלה). כל בולו ישלח שני נציגים, ובנוסף ישתתפו באסיפה שני נציגים חיצוניים (דודים) מאסיפות אחרות (ראו בהמשך). נציגי הבולואים ייבחרו כולם על-ידי הגרלה, ומחציתם יהיו חייבים להיות גברים (כדי שלנשים לא יהיה משקל יתר בגלל היותן רוב "טבעי"). כולם משתתפים בהגרלה, גם ילדים. נציגים ילדים יוכלו להביא איתם את אימא, אבא, את הדוד או הדודה, אם ירצו בכך.

הטגה'דאלה בוחרת מקרב חבריה שני דודים, גם כן על-ידי הגרלה. הדודים נשלחים, על-פי הגרלה נוספת, להשתתף בדאלות אחרות (בשכונות, בערים או באזורים אחרים) בדרגות שונות. כך, למשל, ייתכן כי הטגה'דאלה של רובע בַּרְסְלוּנֶטָה בברצלונה תשלח נציגה אחת לסומי'דאלה של אנדלוסיה, הסומי'דאלה של אזור איידהו תשלח נציגה לטגה'דאלה של שכונת קרוֹיצברג בברלין, הפודו'דאלה של העיר אירביד תשלח נציגה לטגה'דאלה של שכונת תלפיות בירושלים, או להפך. לנציגות הזרות האלה תהיה זכות הצבעה מלאה, והן כמובן לא תהיינה מחויבות לפעול בשיקול דעת. נהפוך הוא: הן אמורות להכניס לתוך המשחק נקודת מבט "זרה", לחשוף מזימות פנימיות, להפר כללים, לערער על הרגלים - כלומר להשקיף על הנעשה, להפריע ולרגל. בדומה לנוודים ולאורחים הבאים לבקר הן תוכלנה לסייע בשבירת בידודם של בולואים ושל שכונות. תרומתן הגדולה של הדודים היא בעצמאות שלהן, בחוסר ההתמצאות שלהן, בעובדה שלא ממש אכפת להן.

נוסף על כך, יהיה ניתן להגביל לשנה את תקופת הכהונה בכל הדאלות. הישיבות יהיו חייבות להיות פתוחות לציבור, או משודרות ברדיו או בטלוויזיה. כל אחת ואחד יהיו רשאים להשמיע את דבריהם בישיבות האסיפה, לא רק נציגים. כל זה מזכיר ועידות פסגה של מנהיגים (רק שה"מנהיגים" כאן נקבעים על ידי הגרלה) או מועצות שבטיות. לנציגי הבולואים יהיו עמדות שונות, בהתאם לנטיותיהם האישיות ולאופיים השונה של הבולואים. אחדים יהיו עצמאיים לחלוטין, אחרים יהיו "מחויבים" לעמדות מסוימות (גם אם קשה להניח כי ייתכנו סנקציות ממשיות), בהתאם למידת ה"ליברליות" של הבולו שהם מייצגים. על כל הנציגים יהיה מוטל להוציא לפועל את ההחלטות שלהם בעצמם (זהו עוד סוג של מגבלה על נטיותיהם הבירוקרטיות), או בשיתוף עם ועדות שונות, כך שניתן לראות בפעילות שלהם סוג של עבודת כפייה (קנה).

אי אפשר להשוות את הדאלות בכל הרמות שהן לפרלמנטים, לממשלות, ואפילו לא לגופי מינהל-עצמי מקומיים. הן מחליטות רק לגבי מה שהבולואים קובעים עבורן. חופש הפעולה שלהן זעום, הלגיטימציה שלהן חלשה (הגרלה), העצמאות שלהן נתונה באיום מתמיד, המשימות שלהן מוגבלות לביצוע מעשי של החלטות באזור מצומצם. הן דומות יותר לישיבות השבטיות של פעם, לסנאט או ל"בית הלורדים" - כלומר הן מפגישות יחידות עצמאיות, הן מהוות מעין דמוקרטיה פאודלית ללא אצולה. הן אינן אפילו בבחינת קונפדרציות, והן יכולות להתפרק בנקל כאשר אין הסכמה. אין טעם של ממש בעונשים, בהשלטת חוק ובכפייה (כל מה שמאפיין "מדינת חוק"), משום שכל איבו יכול "לברוח" ללא כל מניעה או לקבל "מקלט מדיני" (סילה) בבולו אחר. המרחב המשוחרר מן החוֹק עוטף את המוסדות החברתיים, כך שהם מוגבלים מאוד ביכולתם להתפתח. הבולואים תמיד יוכלו להחרים את ההחלטות שהתקבלו, או לכנס אסיפות עממיות. מה כבר יכולים לעשות 40 או 60 נציגי דאלה נגד כל זה?

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד