לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

ההקצאה של עבודות חיוניות בתוך הבולו (מי שוטף כלים?) תלויה באורח החיים המקומי, ולא ניתן להגדיר לגביה חוקים כלליים. עניין אחר לגמרי הוא כאשר הבולואים יוזמים פרויקט משותף או מארגנים עבודות משותפות ברמה שכונתית, אזורית וכו'. כל בולו מחליט בעצמו אם הוא רוצה להשתתף במיזמים כאלה, אך הוא כמובן אינו נהנה משירותים שונים הניתנים חינם, אם אינו משתתף בהם.

מיזמים משותפים כגון בתי חולים, אספקת אנרגיה (חשמל, מכרות), טכנולוגיות עיליות, רפואה, טיפוח הנוף, דרכי תחבורה, אמצעי תקשורת, אספקת מים, הפקת חומרי גלם, ייצור המוני של מוצרים נבחרים, טכנולוגיות כבדות (בתי זיקוק, מפעלי פלדה, בתי חרושת, מספנות) - כל אלה מצריכים מספר מסוים של איבואים המוכנים לעבוד כדי להקים ולתפעל אותם. האספקה העצמית והייצור הידני העצמי יקטינו בצורה משמעותית את תחום התעשייה, כך שיידרש לתעשייה כוח עבודה מצומצם יחסית. הדבר המכריע בעניין זה לא יהיה הדינאמיקה של הקוניונקטורות הכלכליות, אלא רצונן של הקהילות המעורבות במיזם. קצב העבודה ואיכותה ייקבעו על ידי מי שעושים את העבודה. אין משכורות ואין בוסים, אין לחץ זמן ואין רווחיות. כל עובד יכול "לערוק" ולחזור לבולו שלו, ולכן כל המיזמים האלה נשארים בגדר עשייה צולעת למדי, עשייה שהיא נעימה ובלתי מזיקה יחסית. ואף על-פי כן, יש היגיון רב בקיומם של מספר מוסדות ובתי חרושת מרכזיים - כך, למשל, מפעל פלדה בינוני המתוכנן בקפידה ומצויד בכל השכלולים לשמירה על איכות הסביבה יוכל לגרום הרבה פחות נזק לטבע מתנור היתוך בכל חצר אחורית.

ברוב המקרים יהיה ניתן למצוא איבואים שירצו להגשים את תפיסת העולם שלהם בהצטרפות למיזמים מעין אלה, או אפילו יראו בכך "שליחות", אם להתנסח בצורה מיושנת במקצת. למה שלא יהיו איבואים שיהיו מעוניינים להיות מהנדסים, טייסים, יוצקים, נהגי רכבת, כורים וכו'? זה לא חייב להיות לכל החיים, ואת תנאי העסקתם הם יוכלו הרי לקבוע בעצמם. בעיה עלולה לצוץ רק כאשר הבולואים שהחליטו על מיזם משותף לא ימצאו אף אחד שרוצה לעשות את העבודה. כאשר יש יותר מדי עבודה שאיש אינו מעוניין לבצעה, חייבים הבולואים לשקול מחדש אם המיזם מספיק חשוב בשבילם. אם הם עדיין אוחזים בדעה כי הפרויקט חשוב, אחד הפתרונות האפשריים יכול להיות חלוקת העבודה בין כל הבולואים וביצועה בכפייה. צורה זו של עבודה משותפת קיימת ברוב התרבויות שאין בהן עבודה בשכר ולפיכך אין להן גם מערכת מיסוי.

קֶנֶה היא סוג של "מס טבעי" המוטל ישירות על כוח העבודה. כך ייתכן, כי הבולואים יעמידו לרשות שכונת המגורים 10 אחוזים מזמן העבודה הכולל שלהם, השכונות יעמידו לרשות העיר 10 אחוזים מזמן העבודה שלהם וכו'. בתוך הבולואים תחולק העבודה לפי עקרון הרוטציה. ניתן להעלות על הדעת כי הקֶנֶה תוטל ברובה בראש ובראשונה על עבודות הכרחיות, אך כאלה שאינן כרוכות במאמץ רב או באי נעימות רבה מדי, למשל על שמירה על כורים גרעיניים מושבתים, ניקוי תעלות, תיקוני כבישים, חציבה. ברגע שיהיה ניתן לצמצם את כמות העבודה הזאת, הנטייה תהיה להפחית או לבטל מיידית את הקֶנֶה. בינתיים היא תישאר אחת מאותן מגבלות שאנו חבים לקידמה שהייתה מאז תקופת האבן. לא כולנו יכולים להיות רק מלקטים וציידים.

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד