לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

במובן ידוע, לכל בולו יש "בית" או "עולם קטן", כלומר מקום של סימנים מוכרים. צורתו של בית הסימנים הזה, צורת החליפין של הסימנים הללו, ההתמודדות איתם - הן חלק חשוב מייחודיותו התרבותית של בולו. תחושות, התרשמויות, רעיונות, התנסויות, ידיעות, התרחשויות, סיפורים ושירים, קומוניקציה, מוסיקה, חינוך, מחקר, אמצעי תקשורת וכו' - כל זה שייך לפילי.

תקשורת וחינוך הם כיום מונופולים רבי עוצמה של המדינה ושל התאגידים הגדולים. בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי סוהר ותאגידי תקשורת קיימים במטרה להסדיר את התקשורת, כך שהמכונה תוכל להמשיך לתפקד. הבולואים כבר לא יהיו זקוקים למוסדות כאלה. ההוראה והלימוד יהפכו לחלק מן החיים עצמם. כל אחד יהיה תלמיד ומורה בעת ובעונה אחת. האיבואים הצעירים יותר, שעדיין לומדים, יתבוננו באיבואים המבוגרים יותר. בסדנאות הבולו, במטבח, במעבדות, בספריות, באזורים החקלאיים, בבתי המרקחת, בסדנאות האמנים, הם יוכלו ללמוד את מה שמעניין אותם. ההעברה מדור לדור של ידע ומיומנויות תתלווה תמיד לכל התהליכים היצרניים או האינטלקטואליים ו"תפריע" להם. החיים בבולו יהיו פקעת של "דיגרסיות דידקטיות" (של "סטיות" לימודיות).

חינוך החובה והלימוד בכפייה של האלפבית ייעלמו. בהתאם לאופיים הייחודי יוכלו הבולואים לייסד חדרי לימוד, שיוכלו ללמוד בו כל האיבואים האוהבים ללמד, לכתוב, לקרוא ולחשב (הבולו יהיה מספיק גדול כדי להחזיק אפילו מספר קבוצות של תלמידים). ייתכן גם כי בולו זה או אחר יפַתח תשוקה פדגוגית מיוחדת, וימשוך אליו תלמידים מבולואים אחרים המעוניינים ללמוד מקצועות מסוימים (במסגרת הסכם חליפין או "חינם"). אולי יהיו אפילו שכונות או ערים שיוכלו להקים בתי ספר משותפים, אם הבולואים שלהן יחיו בהסכמה ובהרמוניה עד כדי כך. אך על כל פנים כל זה יהיה לחלוטין מרצון, ויהיה שונה ממקום למקום. לא יהיו תוכניות לימודים רשמיות, ולא יהיו מערכת היררכית של בתי ספר, תנאי קבלה (סלקציה), ציונים, תעודות, תארים וכו'.

אפילו מיזמים בעלי רמת התמחות גבוהה כגון מערכת הרכבות, בתי חרושת, בתי חולים, מכרות, קווי תעופה וכו' יכשירו חניכים ומתלמדים. כל מהנדס, רופא, טייס, אומן ופילוסוף יתעסק עם חניכים וילווה אותם אישית. מעבר לכך, יקיימו מיזמים אלה אולי גם קורסים מיוחדים, או ישלחו תלמידים ל"חונכים" באזורים אחרים. הידע יוכל להסתובב חופשי, ואף מחיצה פורמלית לא תמנע זאת. כל אחד יוכל להתקרא "דוקטור" או "פרופסור", אם יתחשק לו. "פקולטות" או מקצועות לימודים יוכלו להיווצר לפי הצורך. כל סוגי המסורות המדעיות או ה"מאגיות" יוכלו להתפתח זה בצד זה.

שכונות וערים יוכלו גם לייסד אקדמיות על בסיס הדדי (נימה'סאדי), כדי להקל על החלפתם של מידע ומיומנויות. כל איבו יוכל להציע ללמד שם קורסים או להירשם לקורסים אחרים בתמורה. בתי ספר, מפעלים ומחסנים לשעבר יוכלו לשמש כחדרי כיתות, וניתן יהיו להוסיף להם חצרות פנימיות, מבואות וכו'. ניתן יהיה לשלב עם אקדמיות מעין אלה גם בתי קולנוע, תיאטראות, בתי קפה, טרקלינים, גלריות, בתי ציפורים וחממות, כך שיהפכו יחד עם השוק (סאדי) למרכז רובעי המגורים או הערים.

היות שהבולואים מסירים מן האיבואים את רוב טרדות היום-יום שלהם, ומותירים להם זמן פנוי רב, הם יכולים להתמקד ללא חשש בהעברה מדעית, מאגית, מעשית או משחקית של ידע. בכלל, גילוין ופיתוחן של יכולות אישיות יהפכו כנראה לפעילות החשובה ביותר של האיבואים. המדע הריכוזי, הבירוקרטי, הפורמליסטי ייעשה מיותר, משום שגם רוב המערכות הריכוזיות, עתירות האנרגיה (ולפיכך "מסוכנות"), עתידות להיעלם. הדבר לא יביא לתחילתו של "עידן חשוך". נהפוך הוא. יהיה יותר זמן ויהיו גם יותר אפשרויות למחקר ולמידע עצמי, יהיה פחות ידע "סודי", לא יהיה כל שסע בין מדע ליישום (בלתי אחראי). האיבואים מלכתחילה יעדיפו טכנולוגיות שהם יכולים לשלוט בהן, ושלא יגרמו להם להיות תלויים במומחים. מוטב להימנע מן התלות במערכות מידע גדולות, ולא להשקיע עוד ועוד אנרגיה ומשאבים בניהולן של כמויות עצומות של מידע חסר תועלת. לעתים הידע אינו טוב "כשלעצמו ובשביל עצמו", אלא רק טמטום מצטבר.

בולואים מסוימים או אקדמיות מסוימות יזכו בפרסום על הידע שניתן לרכוש בהן, ואיבואים מכל העולם יבואו לבקר בהם. חונכים, גורואים, חכמים, מכשפות, ממציאים ומחנכים בעלי שם עולמי יאספו סביבם תלמידים ומביני עניין. כך יתפתחו אסכולות, כתות, אגודות סודיות, גילדות ורשתות פלנטאריות מכל הסוגים. יתקיימו ויכוחים מלומדים, פילוגים, פולמוסים, נידויים, חרמות, דו-קרבות. זכויות האורחים הכלליות (סילה) תעודד תיירות "מדעית" והחלפת ידע, הרבה יותר ממה שמאפשרות המלגות כיום. האוניברסיטה תהיה אוניברסלית.

גם אמצעי התקשורת יתחילו לקבל משמעות חדשה. היום, במקום חליפין, מגע, העברת מידע הדדית, יש לנו רק תקשורת ומידע פונקציונליים, הבאים ממוקדי הכוח. המוקדים האלה (טלוויזיה, רדיו, מערכות העיתונים וכו') קובעים לנו מה אנחנו צריכים לדעת, כדי שנוכל להתנהג בצורה המתאימה למערכת. הואיל והחלפת חדשות "אופקית" בקושי מתקיימת, המידע הריכוזי נחוץ כדי למנוע את קריסתה של מערכת המבוססת על התמחות ועל בידוד. היות שלאיש כבר אין זמן לדאוג למתרחש סביבו, יש הצפה של חדשות. אם מישהו נרצח כמה מטרים מהבית שלנו, אנחנו לומדים על כך מהרדיו. כדי לחוות מה קורה בעולם אנחנו מוכרחים לקבל את הסימולציה של החוויה הזאת מאמצעי התקשורת הריכוזיים, במקום שנוכל להקשיב לאורחים הבאים לאזורנו, או שניסע בעצמנו לראות מה קורה. ככל שעומד לרשותנו פחות זמן לידע ממשי, כך אנו נזקקים ליותר "אינפורמציה". כלי התקשורת הפכו למעין "תחליף עולם", עד כדי כך שכבר איננו מסוגלים לחוות כלל את עולמנו המקורי.

בולו'בולו מעודד יחסי חליפין פנימיים והשפעות גומלין אינטנסיביות, ועל כן הוא מצמצם את כמות האירועים שאינם נחווים אישית, ומניה וביה גם את הזדקקות לאינפורמציה. את החידושים המקומיים לא יהיה צורך להפיץ ברדיו או בעיתון, מפני שלאיבואים יהיה די זמן כדי להעבירם מפה לאוזן. פטפוטים ורכילויות בקרנות הרחוב, בשווקים וכו' יחליפו את מקומה של העיתונות המקומית. גם סוג החידושים עשוי להשתנות: לא יהיה עוד מה לומר על פוליטיקאים (ביי-ביי שפיגל!), על פעולות של המדינה, על מלחמות, על פרשיות שוחד, כלומר על אירועים ממרכזי הכוח, פשוט משום שאירועים כאלה לא יהיו עוד. לא "יקרו" כל כך הרבה דברים, כלומר זירת החיזיון היומיומי תעבור מעולמם המופשט של אמצעי התקשורת אל המטבח של הבולו.

הקורבן הראשון של היחסים האלה יהיה עיתונות ההמונים. אמצעי תקשורת זה לא זו בלבד שהוא משאיר מעט מאוד מקום לתקשורת דו-סטרית (פרסום תגובות הקוראים משמש כאליבי), הוא גם מצריך בזבוז עצום של נייר, מים ואנרגיה. מידע על גבי נייר יצטמצם לעלונים לא סדירים, לפרסומם של דיונים בוועדות ולכתבי עת מכל הסוגים.

הייצור ההמוני של ספרים יוכל להצטמצם אף הוא באופן ניכר. יהיה צורך בהרבה פחות ספרים, היות שהבולואים יכולים לייסד ספריות משל עצמם. לשם כך יידרשו פי 100 פחות ספרים לערך מאשר בחלוקה למשקי בית קטנים כיום. יהיו פחות ספרים, אך בה בעת תהיה לאיבו גישה למגוון גדול יותר. ספרים טכניים-מדעיים יוכלו להישמר במאגרי מידע ממוחשבים, ולהיקרא על גבי הצג. בתוך כך יעלו שוב ערכו וחשיבותו של הספר. הוא שוב יהיה דבר מותרות יקר הנשמר בקפידה, בכריכה מוצקה, פחות או יותר כמו בימי הביניים. הוא יזכה בהערכה כספר, ולא ישמש סתם כמקור של אינפורמציה שאחר כך זורקים אותו לפח (כמו ספרי הכיס כיום). בבולואים מסוימים אף יעתיקו הסופרים כתבי יד אמנותיים, לצורך החלפה בשווקים או כמתנות זיכרון בעת חתימה על הסכמים.

היות שהבולואים ניחנים במידה רבה של עצמאות, והפעילויות המשותפות בשכונה או באזור נקבעות בעצה אחת עמם, כלי התקשורת האלקטרוניים יקבלו משמעות חדשה. שהרי הם כבר לא יהיו חשובים עד כדי כך, ויהיה אפשר גם לוותר עליהם ללא קושי, בהתחשב בעובדה שפתוחים גם "ערוצים" תרבותיים אחרים (הבולואים הם בעצמם "show" מתמיד). העברה מהירה של מידע תידרש רק במקרי חירום, ובשאר המקרים יוכל כל אחד להגיע למידע אם זה מעניין אותו. רדיו, טלוויזיה, קובצי מחשב - אלה יהיה התחביבים של בולואים אחדים, באמצעותם יוכלו לבטא את ייחודיותם. בצד כל זה יהיו בכמה מקומות רשתות טלוויזיה מקומיות בכבלים, תחנות רדיו, ספריות וידיאו, שיופעלו על ידי הערים או רובעי המגורים. בשונה מהיום, תהיה למעורבים בדבר האפשרות לפקח בעצמם על פרויקטים כאלה, כך שיהיה ניתן להימנע מן הסכנה של מניפולציות ריכוזיות. שום אמצעי תקשורת לא יוכל לטעון לעמדה "מרכזית", וגם לא יהיה מקום לעמדה כזאת.

הדבר נכון גם לגבי השימוש במחשבים. המחשבים לא יהיו בבחינת גפיים תותבות לתקשורת לוקה בחסר, אלא ישמשו לצורך תחביבים מיוחדים או יקחו על עצמם תפקידים משלימים. בולו'בולו אינה מערכת מחשבים, וגם אינה תלויה במחשבים. כל בולו מפתח את יחסי החליפין שלו בהדרגה על בסיס העדפות אישיות או תרבותיות, כך שאינו מעמיד בסכנה את מבט העל שיש לו על המחויבויות שלו או על היומרות שלו. די בהרגלים, ברשימות ובכרטיסיות כדי לארגן משלוחים והובלות. יהיה ניתן, כמובן, להשתמש למטרות אלה בחומרה האלקטרונית המפוזרת בכל מקום. כבר כיום יש מספיק חומרה כדי שיהיה לכל אחד מהבולואים על הפלנטה הזאת (עשרה מיליוני בולואים) מסוף. והיות שבנקים, תאגידים, חברות ביטוח וכו' כבר לא יזדקקו למחשבים, יכולות החישוב שיתפנו יהיו גדולות. למרות שהכלכלה לא תהיה בראש מעייניהם של הבולואים, ויהיה זה מגוחך לעמול ולטרוח על כל התוכניות, החיבורים וכו', כשאפשר להסתדר טוב בחיים גם בלעדיהם. בשילוב עם רשת הטלפונים (זה יהיה מועיל באמת), אפשר להעלות על הדעת כי רשתות המחשבים יוכלו לשמש לשיפור החלפתם של מוצרים, לתיאום תהליך הייצור ("תכנון", "אופטימיזציה", תחזיות) ולאיחזורם של נתונים. ברם, היות שסביר להניח כי לא כל הבולואים יחליטו לשתף פעולה, ואחרים ישתתפו רק באופן חלקי, מערכת כזאת לעולם לא תהיה מלאה, ולעולם לא יוכל להיות לה אופי מחייב. הבולואים מעצם מהותם תלויים באלקטרוניקה הרבה פחות מכדי שיהיה להם עניין ברשת מעין זו. לבולואים מסוימים תוכל כמובן האלקטרוניקה לתת ערך מוסף של עושר ועניין - למשל לפריקים של משחקי מחשב, למתמטיקאים, ללוגיקנים ולחובבנים עתירי סבלנות של בעיות, תקלות וחידות. מאגרי מידע שיארגנו בולואים אלה יוכלו להיות נגישים לכול, ויהיו בהם תפריטים מוכנים, שיאפשרו לגלות היכן ניתן למצוא מוצרים מסוימים או היכן נמצאים אנשים עם ידיעות או מיומנויות מסוימות. ואולם, הניהול הריכוזי השולט כיום ברוב מערכות המחשוב לא יהיה קיים. בניית מאגרי הנתונים תהיה כל-כך קשה ולוקה בחסר, עד שכמעט שלא יהיה טעם במאמץ.

בדומה לטכנולוגיות אחרות, גם למחשבים יהיה אופי מקומי, או לכל היותר אזורי, והם יהיו מוגדרים על-ידי גורמים תרבותיים יותר מאשר על-ידי שיקולים כלכליים. היות שכך, לא תיתכן תלות בטכנולוגיות אלה. הן יישארו בגבולות מצומצמים ביותר, ולא יהוו מוקד ל"התפתחות" כזו או אחרת. לעומת זאת, בהקמתה של רשת טלפונים פלנטארית כמערכת תקשורת למקרי חירום (שתהיה מבוססת בסופו של דבר על מערכות שידור ולוויינים) יהיה היגיון רב. כל בולו צריך שיהיה לו לפחות קו טלפון אחד (אבל לא 500!). פירוש הדבר, שכל איבו יוכל לדבר עם איבו אחר כשדחוף לו לעשות זאת. גם לעשרה מיליוני הקווים האלה (גם כאן בטח יהיו כמה מיליונים שלא ירצו להשתתף) יש כבר מספיק חומרה - רק צריך לחלק אותה נכון ולהתקין אותה. הטלפון הוא זול מבחינת האנרגיה שהוא צורך, והוא יכול לעזור לחיסכון בעבודה הנדרשת לתחבורה. הוא יכול להוות רשת ביטחון תקשורתית למקרי אסון, מחסור, מגיפות, תאונות. ובכל זאת, "הכפר הגלובלי האלקטרוני" לא יהיה מצוי כלל באופק…

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד