לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

בולו'בולו לא רק מספק לאיבואים יותר זמן לתשוקות שלהם, אלא גם יותר מקום, גאנו. שטחי חנויות, מוסכים, משרדים, מחסנים, כבישים רבים ומבני תעשייה יעמדו לשימושם החופשי באמצעות הבולואים. לא תהיה יותר בעלות על קרקע, והיות שכך, יתבטלו הגבולות הפרטיים, הספקולציה, ותכתיבי הבנייה הכרוכים בה. הבולואים יוכלו לעצב את המבנים שלהם, לחלק אותם, לצבוע אותם ולהשתמש בהם, כפי שלדעתם הדבר תואם את הנימה שלהם. הם יוכלו להגיע להסכמה עם שכניהם לאותה השכונה על הקצאתם של שטחים ומבנים.

המטרה העיקרית של הבולואים אינה להקים מבנים חדשים, אלא בראש ובראשונה להתמקם במבנים קיימים ולנצל את חומרי הבניין שנערמו יתר על המידה. היות שגאנו הוא חלק בלתי נפרד ממערכת האנרגיה (למשל אנרגיה פסיבית מהשמש, אזורי חום, בידוד וכו'), השימוש בבתים פרטיים צמודי קרקע, כמו גם השימוש במבני הבטון הקיימים, שהם מבנים המצריכים אספקה אינטנסיבית של אנרגיה, מציב כמה בעיות בפני הבולואים. בבניינים רבי-קומות יהיה ניתן לפתוח מרפסות, לשתול צמחים, ולהתקין גלריות מזכוכית, כך שצורכי האנרגיה יצנחו בצורה דראסטית. את החלקים הצפון-מערביים יהיה ניתן לאטום בחורף, ולא להשתמש בהם עוד למגורים (אלא רק בתור מחסנים וכדו'). בין הקומות יהיה ניתן להתקין חדרי מדרגות, שיעודדו את היווצרותן של קאנות. לעומת זאת, בהתנחלויות וביישובים המורכבים מבתים פרטיים, יהיה ניתן לעבות את הבנייה ולחבר בין הבתים באמצעות מבני ביניים, שיוכלו לאפשר את שיכונם של הבולואים:

מאחר שכל הבולואים יוכלו לבטא גם מבחינה ארכיטקטונית את אופיים הייחודי, סביר להניח כי תיעלם המונוטוניות של היישובים כיום. המרכזים העירוניים ייעשו שוב מגוונים ומלאי חיים, בראש ובראשונה משום שיבוטל הפיצול בין המרכז לשכונות השינה. בכל זמן (גם בלילות, בשבתות ובחגים - כמה מן הבולואים ימשיכו לחיות אולי עם הדבר הסוטה והמעֻוות הזה שנקרא "שבועות", "חודשים", ו"שנים"…) יסתובב איזשהו איבו מהשכונה ברחובות ובחצרות. לא יהיו עוד חנויות (פרט לשוק), ולכן לא יהיו יותר שעות סגירה של בתי עסק ורחובות שוממים. הבולואים יהיו תמיד "פתוחים".

ההתמקמות במבנים, המגוון שלהם, הצורך בשיפוצם או בהסבתם, וההתאמה שלהם לנימות המשתנות - כל אלה יביאו לכך שהערים יעשו קודם כל רושם "כאוטי", ימי-ביניימי או מזרחי (כלומר, הן יזכירו את התקופות שבהן הן היו עדיין שוקקות חיים). את צורת הבנייה יאפיינו אלתורים, פתרונות ארעיים מכל הסוגים, שימוש במגוון חומרים וסגנונות. אוהלים, צריפים, בקתות, ארקאדות, מעברים מעל הרחובות, מגדלים, חורבות, מעברים מקורים ועוד יהיו כולם נפוצים מאוד, היות שבולואים שכנים הקשורים בהסכמי חליפין הדוקים במיוחד ירצו להיות מחוברים זה לזה, והאיבואים עצמם ירצו להגיע בביטחה וברגליים יבשות לבית, למטבח, לסאונה ולסדנאות המלאכה.

בסך הכולל יהיה לאיבואים יותר מרחב מחיה מהיום - לא רק משום שמחסנים ובנייני משרדים יתפנו, אלא גם משום ששימושים משותפים רבים יהיו מן האפשר. כל איבו ימצא מקום לבית המלאכה שלו, לסטודיו שלו, לחדר האימונים שלו, ללשכה שלו או למעבדה שלו. עם זאת, חלוקת מרחב המגורים אינו יכול להיות מוסדר על-פי צווים או תכתיבים (למשל: כל אחד זכאי ל- 40 מטר רבוע), כיוון שהצרכים נקבעים על-פי אורח החיים. צורות חיים מסוימות מצריכות אולמות שינה גדולים, אחרות עשויות לדרוש חדרים פרטיים, מרחבים קבוצתיים, אתרי פולחן, ערסלים, צריחים, מגירות, מאורות, חדרי אוכל, הרבה קירות, מעט קירות, חדרים נמוכים וכו'. למרות שהאנונימיות של השכונות כיום אינה הסיבה היחידה לצורות השונות של אלימות מנוכרת (שוד, אונס, התקפות ברחוב וכו'), הכנסת חיים למרחב הפרטי והציבורי על-ידי תושבים מקומיים תוכל לתרום להפיכתה של האכזריות החברתית לבלתי אפשרית. הבולואים הם גם צורה של בקרה חברתית "ספונטאנית", כלומר צורה (פסיבית) של שיטור (על כל פנים, רק האנונימיות המוחלטת והחשכה המלאה תוכל למנוע את האפשרות לבקרה חברתית ספונטנית, הנקראת גם סולידריות. גם זו יכולה להיות אוטופיה: להיות רואים ואינם נראים).

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד