לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

כמו האנרגיה כך גם סופו, אופן אספקת המים, תלויה באורח החיים. מים משמשים היום בכמויות גדולות בראש ובראשונה לשטיפת פסולת ולמטרות ניקיון. לא נעשה בהם כל שימוש בשל תכונותיהם המיוחדות כמים, אלא הם משמשים כמעין אמצעי תעבורה אוניברסלי.

לרוב השטיפות, הרחצות, המקלחות והניקיונות כיום אין דבר וחצי דבר עם תחושת הנוחות הגופנית והעונג מן היסוד סופו. המקלחת בבוקר אין פירושה הנאה מקילוח המים, אלא היא נועדת להלום בנו ולעורר אותנו מהר ככל האפשר, לחטא את גופנו ולהפוך אותו כשיר לעבודה. הייצור ההמוני יוצר סכנה למחלות מדבקות בקנה מידה המוני, ודורש משום כך משמעת היגיינית. רחצה, החלפה יומיומית של בגדים, חולצות לבנות - אלה הם טקסים של משמעת העבודה, והם משרתים את הבוסים כאמצעי בקרה באשר ל"מסירותם" של הכפופים להם. אין להם תפקיד יצרני ישיר, ואף לא תפקיד היגייני של ממש. ניתן להיווכח בכך על סמך כך שאנשים רבים מתרחצים פחות, מתגלחים פחות ומחליפים פחות בגדים, כאשר הם נמצאים בחופשה. מבחינה בריאותית, רחצה לעתים קרובות מדי או שימוש מוגזם בסבון, בשמפו וכו', עלולים להיות אף מסוכנים - הם פשוט שוחקים ומזקינים את העור.

היחס ל"לכלוך" מוטבע כיום, לאמיתו של דבר, בפחדים כמעט נוירוטיים ובפונקציית הבקרה והשליטה של ה"ניקיון". הדבר נעשה כאילו ניקיון הוא מושג אובייקטיבי - למרות שהוא תלוי תרבות. הניקיון משמש רק בתור סוג של אידיאולוגיית הדחקה. אך את הזוהמה לא ניתן "לסלק מן העולם" - ניתן רק להזיז אותה ממקום למקום, לדחותה למועד מאוחר יותר או להפוך אותה לדבר-מה אחר (הדבר נכון בראש ובראשונה לגבי אתרי הזוהמה המסוכנים ביותר כמו פסולת רדיואקטיבית או חומרים כימיים - מרוב גודלו של טירוף הניקיון, דווקא עליהם כמעט ולא משגיחים). מה שמסולק ממשק הבית בגלל שהוא נחשב כלכלוך, מופיע אחר-כך במקורות המים כזוהמה מזיקה הרבה יותר, כאשר הוא מעורבב עם חומרי הניקוי הכימיים - רק שאנחנו כבר איננו רואים אותו. בגלל שיגעון הניקיון מתעורר הצורך בבנייתם של מתקנים יקרים לטיהור שפכים, מה ששוב מביא לייצור כמויות גדולות של פלדה, בטון וכו' - כלומר של עוד זוהמה, עוד נזק לסביבה בידי התעשייה. הנזק הנגרם בשל הניקיון המוגזם אינו עומד בכל פרופורציה להשגת הנוחות (המדומיינת). פרט לכך, עבודת הניקיון הנוכחת בכל מקום מייצרת גם "זוהמה" בדמות התשישות והתסכול של עובדי הניקיון (עבודה כשלעצמה היא הצורה העיקרית של "זיהום הסביבה" - היות שאנחנו הורסים את עצמנו באמצעותה, אנחנו הורסים גם את הטבע).

הואיל ולא יהיה עוד צורך בהטלת משמעת באמצעות רחצה או בשליטה באמצעות ניקיון, ורוב התהליכים של התעשייה הכבדה ייעלמו, תוכל צריכת המים של הבולואים לצנוח בקלות לשליש מהצריכה כיום, או אף פחות מכך¹⁵, ועמה גם העבודה הכרוכה בכך. באמצעות איסוף מי גשמים על הגגות ואחסונם במכלים, יוכלו הבולואים באזורים מסוימים להגיע לאספקה עצמית של מים. ובכל זאת, באופן כללי יהיה זה כדאי יותר, אם השכונות או הערים יתארגנו ביחד (בהתחשב במאמץ הנדרש) לאספקת המים.

סופו תהיה שוב נצרכת ונחשבת בזכות תכונותיה היסודיות: כמי שתייה, לאמבטיות, למזרקות, לבריכות, לסאונות - כלומר למטרות מהנות ומשעשעות, לא סתם כאמצעי לשטיפת אסלות, לרחיצת מכוניות, לניקוי רחובות, להשקיית מדשאות, לייצור נייר ולתעשיות כימיקלים. ובכל זאת הבולואים לא יהיו "מטונפים" יותר מן השכונות שלנו - פשוט משום כך שלא יהיה יותר ייצור של טינופת, אלא הכול ישמש שוב כחומר גלם ליישומים אחרים. המיחזור של הפסולת באתר עצמו ישתלם, משום שהבולואים מספיק גדולים כדי לקיים מגוון גדול של תהליכים.

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד