לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים
יאלו
הקודו תביא לכך שגידול אמצעי המחיה יימצא קרוב ככל האפשר לאזור המגורים בבולו. שאם לא כן, עלולות הנסיעות וההובלות לגזול אנרגיה וזמן עבודה מיותרים. מטעמים דומים, צפוי הרבה פחות ייבוא ממרחקים של דלק, מספוא וזבל אורגני. דבר זה יצריך שיטות גידול קפדניות ושילוב מוצלח של גידולים על חלקות קרקע מוגבלות (בראש ובראשונה באזורים צפופים כמו שוויץ). יהיה ניתן לפצות על היבול שהתמעט כתוצאה משיטות הגידול ההמוניות באמצעות גידולים ממוקדים ואינטנסיביים, והעדפתם של גידולים צמחיים עשירים בחלבונים ובקלוריות. תפוחי אדמה, תירס וסויה יכולים לספק ביחד את הצרכים הבסיסיים. גידול בעלי חיים (הדורש כמויות עצומות של מספוא) יצומצם במידה רבה מאוד, ובמידת-מה גם הייצור של חלב ומוצריו11.
האם התזונה תהפוך לחד-גונית יותר, או אמנות הבישול תיקלע למשבר, משום שמוצרי ייבוא אקזוטיים (אננס, בננות, תפוזים, קיווי, אבוקדו וכו') וסוגי בשר יקרים (מיני פילה, פרגיות, בשר עגל וכו') ייעשו נדירים יותר? האם מפציע השחר על עידן אפל וקשה מנשוא לאניני הטעם? בסופרמרקטים יש אמנם כמעט בכל מקום אגוזי קוקוס, מנגואים, ירקות שלא בעונתם - אך בו בזמן מידלדל ההיצע המקומי, וטעמו משתטח: בקושי יש עשבי תיבול, תותים, פטלים, אוכמניות ודמדמניות, יש מספר מועט ביותר של זני תפוחים ואגסים, כבר אין למצוא דלועים וסלקים, העגבניות מימיות, הקטניות אינן משכנעות. השיווק ההמוני רק יוצר רושם של מגוון למראית עין, אך היצע המוצרים אינו מעודן, כי אם מתועש ומשעמם. את הבננות למשל מעמיסים בעודן ירוקות, והן סרות-טעם בהשוואה לבננות הגדלות ומבשילות באופן טבעי (ופרט לכך, אנחנו מקבלים רק את הבננה הצהובה האחידה, בעוד שבארצות הטרופיות מצוי שפע של בננות אדומות, כחולות, ירוקות, סגולות, קטנות, קשות וגדולות).
אותו דבר נכון גם לגבי הבשר המגיע מבתי החרושת לחיות, ולגבי הביצים הבאות מסוללות ההטלה התעשייתיות: בראש ובראשונה הם אינם טובים מספיק.
אמנות הבישול האמיתית ואיכות התזונה בכלל אינן תלויות במוצרי ייבוא אקזוטיים ובזמינותו של פילה דג או עגל רך. גידול טבעי ומוקפד של תוצרת חקלאית ושל בעלי חיים, זמן, תחכום וכושר המצאה חשובים הרבה יותר. דווקא כל אלה כמעט שאינם אפשריים כיום, מאחר שמשק הבית של המשפחה הקטנה אינו יכול עוד להציע אותם הן בשל אילוצי זמן (הפסקות אוכל קצרות) והן בשל מחסור בציוד. במטבחים הגדולים יותר של הבולואים יהיו כמובן כלים רבים יותר, מחסנים מגוונים ועשירים יותר, זמן רב יותר, וכן טבחים העושים את מלאכתם מתוך תשוקה אמיתית - ולא רק משום שהאנשים חייבים לאכול משהו בשעה 12 בדיוק. בבולו ייתכן בהחלט כי יהיו מסעדות פשוטות ומסעדות יוקרה רבות - וההשקעה הכוללת בעבודה, בחומרי גלם ובאנרגיה תהיה בכל מקרה קטנה יותר באופן משמעותי מזאת כיום.
הבישול הוא בעיקרו מרכיב מהותי בתרבות של הבולו, והיות שכך אין הוא בגדר עבודה סתם, כי אם בגדר טקס. הנימה היא היוצרת את המגוון הגסטרונומי, לא המצרכים היקרים. משום כך נכון גם כי מנות פשוטות (ברובן ללא בשר) של ארץ מסוימת הופכות להיות מנות מיוחדות, מבוקשות ונחשקות בארץ אחרת. ספגטי, מוּסקה, פיצה, צ'ילי, טוֹרטייה, פייז'ואדה, ריזוטו, נאזי-גוֹרֶנג, קארי, רוסטי, קאסוּלֶה, זאוּארקראוּט, גולאש, פּילאו, בוֹרשט, קוסקוס, פַּאאֶיה וכו' - כל אלה הן בדרך-כלל מנות עממיות וזולות ביותר בארצות המקור שלהן12.
מגוון צורות החיים מביא איתו גם גסטרונומיה מגֻוונת. בתוך כל עיר יהיו מסעדות משובחות בדיוק כמספר הבולואים שבה, והגישה לכל הגסטרונומיות האתניות והאחרות תהיה קלה יותר באופן דרמטי. הודות להכנסת האורחים ולהסכמי החליפין, יהיה ניתן להחליף בין טבחים וסועדים בצורה אינטנסיבית. וקל לצפות לכך שאיכותן של "מסעדות" הבולו האלה תהיה גבוהה בהרבה מזו של המסעדות כיום, הנאנקות תחת לחצים של זמן ועלות. בכלל, לרשות היאלו, כמו גם לרשות הקודו, יעמוד זמן רב יותר, וגם יידרש להם זמן רב יותר. בתמורה לכך לא תהיה יותר תעשייה המונית של מצרכי מזון, לא תהיינה יותר חנויות, ולא יהיו יותר מלצרים עצבניים.
הואיל וטריותם של המצרכים הוא גורם מכריע בניהולו של מטבח טוב, קיומן של גינות-מטבח בקרבת מקום הוא נוח ומועיל במיוחד. הטבח יכול לגדל רכיבים רבים ליד ביתו, או להביא אותם מן הגינה בתוך פחות מחמש דקות. לגידולים חקלאיים קטנים כאלה יהיו סוף-סוף זמן ומקום. רחובות רבים יימחקו או יוצרו, חניונים, גגות, מרפסות, הרצועות המתות בין הבתים (הנקראות גם גינות, מדשאות או גדרות חיות), כל הדברים הסמליים האלה הנקראים "פארקים" עירוניים, פארקים תעשייתיים, חצרות פנימיות, מרתפים, וגשרים של אוטוסטרדות - כל אלה יכולים לספק קרקע לגינות ירק ועשב, לחצרות לגידול תרנגולות, לדירי חזירים, למקווי מים לדגים ולברווזים, לאורוות ארנבים, לשדות תות, לגידול פטריות, לשובכי יונים, לכוורות דבורים (אין עוד גזים רעילים מן האגזוזים!), לעצי פרי, למטעי גראס, לכרמי גפנים, לחממות (שיוכלו לשמש בחורף גם כאזורים מבודדי חום) וכו'. האוכל צומח לאיבואים, אם אפשר להתבטא כך, אל תוך הפה (וכמובן, גם כלבים אפשר לאכול).
לאיבואים יהיה גם שוב זמן לצוד אחר יאלו פראית המצויה ביערות ובאזורים שאין בהם שימוש אחר. פטריות, פטלים, סרטני נהר, רכיכות, דגיגים, חלזונות, ערמונים, אספרגוס בר, חרקים מכל המינים, חיות פרא, סרפדים וצמחי בר אחרים, אגוזי אשור אדומים, בלוטים וכו' אפשר למצוא בקלות, ולהכין מהם מטעמים מפתיעים13.
נוסעים שבאים להתארח יביאו איתם תבלינים, רטבים ומצרכים מאזורים מרוחקים, ויתוודעו למתכונים חדשים. היות שכל איבו יכול לצאת למסעות כל אימת שמתחשק לו, וחייב להיזון בכל מקום שהוא נמצא בו, הוא יכול לטעום תבשילים חדשים בכל מקום בעולם שהוא מגיע אליו. קל יותר להגיע למצב שבו איבואים יוכלו לצאת למסעות קולינאריים ברחבי העולם, מאשר לשנע כמויות עצומות של מוצרים אקזוטיים אגב פגיעה באיכותם. מאחר שיש זמן, העולם כולו הוא ה"סופרמרקט" האמיתי עבור האיבו.
באמצעות שימור, ייבוש, עישון, כבישה או הקפאה עמוקה (מבחינת הבולו כולו יש בכך היגיון גם בצריכת האנרגיה), יהיה ניתן להעשיר עוד יותר את מגוון המזון לאורך כל ימי השנה. המזווה של הבולואים יהיה הרבה יותר מעניין מן המקרר המשפחתי. סוגים שונים של יינות, בירות, ליקרים, גבינות, טבק, נקניקים וגראס יהפכו בבולואים מסוימים למומחיות מעודנת ומתוחכמת (כפי שקרה במנזרים), ויהיה ניתן להחליפם תמורת מצרכים אחרים. הגיוון והעושר של ההנאות, שהייצור ההמוני הרסם, יוכלו לשוב ולהתפתח, ויניחו את התשתית לרשתות של יחסים אישיים בין מביני דבר.
לעמוד הבא
בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד
|
