לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים
קודו
אספקה עצמית מחקלאות היא הבסיס לעצמאותם של הבולואים. הבחירה בקודו מסוימת, בסוג הגידולים החקלאיים ובאופן גידולם, נעשית על-פי אופיו התרבותי של הבולו. בולו צמחוני יתמחה בגידולי ירקות, פירות ודגנים, וישאיר את גידולם של בעלי חיים לאחרים. אללה-בולו לא יתעסק עם חזירים; פראנקו-בולו יטפח גינה גדולה של עשבי תיבול. איטלקי-בולו זקוק להרבה עגבניות, אורגנו ושום. גראס-בולו ישתול בעיקר קנביס, אלכו-בולו יגדל כשות ולתת (ויחזיק מבשלת שיכר באסם), אצטקו-בולו יגדל תירס ושעועית.
בולואים מסוימים, המייחסים ערך רב לגיוון תזונתי, ישלימו במידה רבה את אספקת מצרכי המזון שלהם באמצעות הסכמי חליפין. אחרים, שהגסטרונומיה אינה כה חשובה עבורם, או שאוהבים לאכול תמיד אותו דבר, יוכלו להיזון כמעט על טהרת תוצרתם העצמית.
הואיל והחקלאות היא צורת ביטוי לייחודו של בולו, סביר להניח כי גם כאן יגיע כל בולו לפתרונות שונים. לא ניתן לתאר כאן בצורה כללית את צורת הקשר עם ה"טבע" לצורך גידולם של אמצעי המחיה, מאחר שכל בולו מייחס ל"טבע" משמעות ערכית שונה. כמובן, תנאי מוקדם לכך הוא כי הכול יסכימו על גבולות אחדים - למשל על כך שיש לדאוג לטבע, בהיותו בסיס הקיום החקלאי. אי-לכך, אף לא ניתן להעלות על הדעת כי כל בולו יקיים את גידוליו החקלאיים באופן מנותק לחלוטין משיקולים סביבתיים. כמסקנה הגיונית מן הצרכים ומשיקולי הכדאיות, סביר להניח כי בולואים יִזמו באופן עצמי פעולות משותפות הנקבעות עם שכנים או במרחב האזורי (למשל בעלות משותפת על מכונות, קביעת רצף גידולים, אספקת אנרגיה, תובלה, מניעת הפצתה של תוצרת פגומה). מעֵבר לכל זה יש עוד חופש משחק רב לגידולים חקלאיים עצמאיים וייחודיים.
גידולים חקלאיים אלה לא יהיו חשובים באותה מידה לכל הבולואים. הם יכולים להופיע בצורת "עבודה", שכל החברים בבולו מתחלקים בה באופן שווה בשווה, כך שכל אחד יתרום חודש בשנה, או כ- 10 אחוזים מזמנו הפעיל, לעבודה החקלאית. אם יש בבולו אנשים שבכל מקרה מעדיפים לחיות בשדה, או רואים בעבודה החקלאית את "ייעודם", אז פוחתות בהתאם המחויבויות של האחרים. בכל מקרה אין הקודו מגבילה בצורה רצינית את חירותם התרבותית של הפרטים: את עבודת האדמה ניתן לווסת בגמישות ובאופן פרטני, הודות לגודלם של הבולואים (כ- 500 בני אדם), ואין היא גוזלת זמן רב מדי מן החברים. התנאי לכך הוא כמובן שכל אחד ירכוש עם הזמן ידע ומיומנויות בסיסיות בחקלאות - אך גם זה קורה מהר מכפי שחושבים. זהו המחיר שיש לשלם בתמורה לעצמאותם של הבולואים. אין עוד חנויות, מסחר סיטונאי טפילי, אין סופרמרקטים, אין עוד ייבוא זול ולא הוגן מארצות הנתונות בסחיטה כלכלית. אין גם הקצאה מרוכזת של סחורות בידי מנגנוני המדינה (בדמותם של הקצבות ושל מצבורים מרכזיים למשל). כל עוד הבולואים רוצים להיות אוטונומיים, הם צריכים במידת-מה לדעת להשליך את יהבם בעצמם.
הקודו תביא לכך שלהבחנה בין עובדי אדמה לעירוניים לא תהיה עוד תוקף. ניגוד האינטרסים בין האיכרים, הנאבקים על העלאת מחירי תוצרתם, לבין הצרכנים, הלוחצים להורדת מחיריהם של אמצעי המחיה, לא יהיה קיים עוד. לאיש לא יהיה עוד אינטרס לבזבז או לייקר את התוצרת החקלאית, לגרום לנדירותה או לפגוע באיכותה (הדבר נכון כמובן גם לגבי תוצרות אחרות). ההתייחסות הזהירה והמתחשבת של הבולואים לקרקע, לבעלי החיים, ובראש ובראשונה לעצמם, תהפוך לדבר מובן מאליו, שהרי על כל בולו לשמור על משאביו לטווח הארוך. חברי הבולו יהיו מעוניינים יותר מכל אחד אחר לייצר מצרכי מזון בריאים, מאחר שהם עצמם אוכלים אותם, והם עצמם צריכים להיות אחראיים לשירותי הבריאות שלהם (בטה). לא יהיה ניתן להטיל על מישהו אחר את "הערבוּת הסוציאלית" לזיהום כימי, לסחף קרקעות ולעיבוד יתר. השימוש בשיטות ביו-דינאמיות, או בשיטות מסורתיות שהוכיחו את עצמן, יחזור להיות אפשרי, משום שלרשות העבודה החקלאית יעמדו כוחות רבים יותר ובעלי מוטיבציה רבה יותר ביחס לשטח (בשוויץ למשל תגרום הקודו לפחות להכפלת מספרם של עובדי האדמה).
לשאלת חלוקת הקרקעות (או מקורות מחיה אחרים) בין הבולואים של אזור מסוים, קיימים מספר פתרונות אפשריים, שיתקבלו אף הם בהדרגה. איכרים עצמאיים יכולים לחבור לאט לבולואים עירוניים. עירוניים יכולים בתחילה רק לסייע לקהילות חקלאיות יצרניות, ובהמשך להתמזג איתן. אין כל הכרח שהקודו תתפתח רק על חלקת אדמה רציפה. כבר היום ניתן לטפח בערים גינות קטנות של ירק ועשב - בחצרות, על הגגות וכו'. לבולואים חקלאיים מובהקים, אגרו-בולואים (כפרים), בכל מקרה אין כל בעיה, משום שהקרקע לגידולים החקלאיים שלהם נמצאת סביב מקום מושבם. קטעי האדמה האחרים, שבין הכפרים, יכולים להיות שייכים לבולואים עירוניים. מסביב לערים הגדולות יותר9, שהאדמה השייכת להם מרוחקת יותר, יהיה זה נבון להתקין חגורות גנים בשולי העיר, שבהן יוכלו הבולואים לגדל ירקות טריים לשימוש יומיומי. יהיה ניתן להגיע לגינות אלה ברגל או באופניים בתוך דקות, וכמויות התוצרת שיהיה צורך להוביל לא תהיה גדולה (עשרות אחדות של קילוגרמים ליום). חלקות האדמה המשמעותיות יותר, הקודו'קאנות, יוכלו להימצא במרחק רב יותר של עד 15 או 20 קילומטרים, או אף רחוק יותר, כאשר מדובר בסוגים מיוחדים של גידולים כמו אזורי ציד, אזורים הרריים, ימות דיג, יערות וכו'. בולו יכול לקבל חלקת אדמה גדולה אחת (כ- 800 דונם) או כמה חצרות קטנות יותר (4 חלקות של 200 דונם וכו'), בהתאם לנסיבות הגיאוגרפיות ולקשרים הבין-אישיים. חצרות הבולואים האלה יגדלו בראש ובראשונה בכמויות גדולות יותר אמצעי מחיה בסיסיים הנשמרים לאורך זמן (דגנים, תפוחי אדמה, סויה, מוצרי חלב, בשר, ירקות). הכמויות להובלה יהיו בסדרי גודל של טונות. לצורכי הקודו של הערים הגדולות תיווצר שיטה של שלוש רמות, המשלבת בצורה הטובה ביותר בין טריות, כמויות להובלה ומרחק:
כדי לאפשר לקודו לפעול בקלות רבה יותר, צריכה להימשך עוד קצת מגמת ההידללות של אוכלוסיית הערים הגדולות (מעל 200,000 תושבים), מגמה שדווקא הבולואים יכולים לעודדה. התפתחות זו אינה צריכה בשום אופן מיושמת בכפייה - זוהי מגמה שהדבר היחיד שמעכב בעדה כיום הוא מצבו של שוק העבודה. באזורים רבים (צרפת, ספרד, יוון, אפריקה) תביא מגמה זו ליישובם מחדש של כפרים נטושים, שיהפכו שוב להיות אטרקטיביים בזכות הבולואים10.
אף על-פי שייתכנו כמובן גם בולואים חקלאיים מובהקים, כל אחד יוכל לחיות הן בעיר והן בכפר, וליהנות מן היתרונות של שתי אורחות החיים. מנקודת המבט של העיר ממלאות החצרות החקלאיות של הקודו גם את התפקיד של אחוזה כפרית שלווה, שאפשר לנפוש בה, אך כמובן ללא כל אידיליה כפרית מזויפת. הדבר ימנע את הנזק וההרס שנגרם לנוף בשל דחיסתם של בתי נופש לסופי שבוע באזורים הכפריים. מצד שני, המגע הישיר בין העיר לכפר (אלה הרי בעצם אותם אנשים) יפיח חיים בערים, ויסלק את תחושת הבידוד התרבותי המעיק על יושבי הכפרים. מרכזי הערים לא יהיו עוד קורבנות לפשיטות של "פרובינציאלים", ולא ינוצלו עוד כמרכזי עינוגים וקניות, עם כל ההשלכות השליליות של הדבר על התושבים הנשארים בעיר (תחבורה עמוסה, שממה עירונית, מועדוני זימה, הידללות שכונות). לאיכרים יש, בדומה לבני אצולה אנגליים, את בתי העיר שלהם, את יחסיהם האישיים, את תחומי העניין התרבותיים שלהם. איש אינו צריך עוד להיצמד לפיסת האדמה שלו בכפר או להתנוון ולכלות את עצמו בעיר. איש לא יהיה עוד עבד של הפרה שלו או של העסק שלו.
לעמוד הבא
בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד
|
