לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

בולואים אינם נוצרים סתם כך מכל שכונת מגורים או משיקולים פרקטיים פשוטים. המניע הממשי של איבואים לחבור זה לזה באמצעות בולואים, הוא קיומה של נימה משותפת. נימות מסוימות יוכל האיבו לקיים במלואן, רק אם ימצא איבואים אחרים השותפים לאותה נימה. במסגרת הבולו מגשימים, משלימים, ומשנים האיבואים את הנימה המשותפת שלהם. לעומת זאת, איבואים שהנימה שלהם אינה מותירה מקום לשותפות חברתית (הרמיטים, נוודים, שונאי-אדם, אנרכיסטים אינדיבידואליים, שוטים, חכמים וכו') יישארו לבד, ויחיו ב"מרווחים" שבין הבולואים. הבולואים נמצאים בכל מקום, אך החיים בהם אינם בגדר חובה.

הנימה כוללת את תפישת החיים, את האווירה הכללית, את הפילוסופיה, את האינטרסים, את סגנון הלבוש, את דפוסי התזונה (סגנון בישול), את הנימוסים וההליכות, את היחסים בין המינים, את ההתייחסות לילדים, למרחב המגורים, לחפצים, לצבעים, לבעלי חיים, לעצים, לטקסים, לסדר היום, למוסיקה, למחול, למיתולוגיה - בקיצור לכל מה שניתן לכנותו "מסורת" או "תרבות". הנימה מגדירה את החיים כפי שהאיבו מבקש לחיותם באופן קונקרטי.

מקורותיה של הנימה מגֻוונים ממש כמו הנימה עצמה. אלה יכולים להיות מסורות אתניות (ששרדו או התגלו מחדש), אסכולות פילוסופיות, כתות, עבר היסטורי משותף, מאבקים או אסונות משותפים, יצירי כלאיים, או כאלה שהומצאו מחדש. נימה יכולה להיות מקיפה ומפורטת ביותר, כמו אצל הכתות או במסורות העממיות, אך יכולות להיות גם רק ואריאנט של נימה אחרת. היא יכולה להיות פתוחה ונכונה לשינויים, או סגורה ושמרנית. נימות יכולות גם להתפשט בין הבולואים כמו אופנות, או להתפשט ולהיעלם כמו מגיפות. הן יכולות להיות עדינות או נזעמות, פַּסיביות-התבוננותיות או אקטיביות-מוחצנות. הנימות הן עושרן האמיתי של הבולואים (עושר = מגוון האפשרויות, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה חומרית!)⁷.

היות שכל הנימות האפשריות עשויות לצוץ, קיימת גם האפשרות כי בתוך כך ייווסדו כתות-טרור עצלות-מחשבה, פנאטיות, ברוטאליות, פטריארכליות ומדכאות. אין חוקים או תכתיבים הומניסטיים, ליברליים או דמוקרטיים, שהנימות מחויבות לציית להם, ואין כל מדינת חוק שתאכוף אותם. איש אינו יכול למנוע בעדו של בולו לבצע התאבדות המונית, לחסל את עצמו בגלל ניסויים בסמים, או להיסחף לשיגעון. בולואים עם נימה של ויקינגים או הוּנים יכולים להטיל אימה על יבשות שלמות, לארגן מסעות שוד וביזה, לאיים בהצתות: חופש והרפתקנות, ככל העולה על הדעת.

מצד שני, הלוגיקה של בולו'בולו מציבה בפני האפשרות להתפשטותן של התנהגויות ומסורות כאלה גם מחסומים. לביזה ולשוד יש שיטה כלכלית משלהם. יהיה זה בראש ובראשונה מגוחך, לטעת צורת מחשבה השייכת לכלכלת הכסף העכשווית בתוך הקשר אחר (והרי כמה דברים יצטרכו להשתנות כדי שבולו'בולו יוכל להיווצר). בולו-שודדים יהיה חייב להיות מאורגן בצורה חזקה יחסית, ויזדקק למשמעת פנימית ולדיכוי. לחבורה השלטת בבולו מעין זה פירוש הדבר כי עליהם להיות כל הזמן על המשמר, ולהשקיע את רוב מרצם בעבודות דיכוי ומשמעת (עונשים, הפחדות וכו'). האיבואים שלהם יכולים לעזוב את הבולו בכל רגע, שהרי בכל מקום יקבלו אותם בזרועות פתוחות. איבואים זרים יוכלו להיכנס כאורחים ולהתרשם מן המצב, וגם בולואים שכנים ישימו לב כבר בהתחלה להתפתחויות החריגות בבולו-השודדים. הדבר עשוי להרוס את המוּנוּ (השם הטוב) שלו, להגביל את יחסי החליפין אתו, לעזור לאיבואים המדוכאים לפעול נגד האדונים שלהם וכו'. אז כבר תהיה רק היכולת לצבור כמות משמעותית של נשק בגדר בעיה. מהיכן הם יקבלו נשק? או שמא הם יהיו חייבים לעבוד זמן רב, כדי שבכלל יוכלו להתפנות אל השוד הראשון שלהם? אפילו בכך כבר מסתכנים שליטי הבולו בהתנגדות. ללא מנגנונים ברמה גבוהה, ברמת המדינה (עשרות אלפי אנשים) תובע הדיכוי עמל רב, ואינו משתלם לאדונים. במסעי שוד וניצול אין היגיון רב גם משום שאין אמצעי המאפשר להמיר את הטובין שנגנבו כך שיהיה קל להעבירם ממקום למקום (אין כסף). הואיל ואיש לא ירצה לבצע עסקת חליפין עם בולו כזה, הוא יהיה חייב לגנוב ולהוביל את כל הטובין בצורתם הטבעית, דבר הדורש עבודה רבה. רוב אמצעי התחבורה יהיו ציבוריים, ולא יעמדו באופן בלעדי לרשותו של בולו-השודדים. כך שהם יוכלו לפשוט רק על בולואים שכנים, שמשאביהם יאזלו במהרה. לכך ניתן להוסיף את התנגדותם הפעילה של הבולואים שנשדדו, התערבותן מיליציות אד הוק של איגודים גדולים יותר (טגה, ווּדוֹ, סומי; ראו: יאקה). השודדוּת תיהפך להתנהגות מקרית, נדירה, ולא משתלמת.

כיבוש, גזל ודיכוי בין אומות אינם נובעים מאיזשהו צד אפל בטבע האדם. אלה הם אסונות המתרחשים כאשר הפרופורציות ויחסי הכוחות יוצאים משיווי משקלם. הבולואים עצמם גדולים דיים כדי לאפשר מידה ידועה של עצמאות וחוזק - האיבו הבודד יוכל להרגיש בהם מוגן, ולא יתפתה לניסיון לכבול את עצמו ל"אנשים חזקים" או לארגונים רבי-עוצמה. ועם זאת הבולואים קטנים מכדי שיהפכו לאומות או למדינות. דיכוי פנימי אינו משתלם, משום שהמדכאים חיים בקרבה רבה מדי למדוכאים. הם אינם עצמאיים עד כדי כך שיוכלו להזניח את הצורך שלהם בתקשורת ובהסכמי חליפין. ובדיוק, רשת התקשורת הפלנטארית הזאת (הנתמכת על-ידי נסיעות, טלפון ומספר אמצעי תחבורה בין-יבשתיים) אינה מאפשרת את האנונימיות הנגרמת על-ידי המרחק ואת יצירתם של דימויים עוינים. נימות-שוד הן עדיין בגדר אפשרות, בבחינת סוג הקיים l'art pour l'art*, בבחינת יוצא דופן. הבולואים חייבים לדעת בעצמם מה הם עושים. שהרי מהיכן נביא את מפקחי העולם, השומרים עלינו מפני עצמנו?

בעיר גדולה נוכל אולי למצוא איפוא למשל בולואים מעין אלה: סימ-בולו, אנטי-בולו, איסטנ-בולו, לסבי-בולו, פְּלֵיי-בולו, סאדו-בולו, צמחו-בולו, עֲרָ-בולו, עברי-בולו, פרה-בולו, פרנקו- בולו, איטלקי-בולו, איבֶּרו-בולו, דיא-בולו, אנגלו-בולו, וויסקי-בולו, בירה-בולו, גראס-בולו, אקסטא-בולו, פירמידו-בולו, דימונה-בולו, פליאו-בולו, אגרו-בולו, מודול-בולו, מאזו-בולו, תנ"ך-בולו, מדיטו-בולו, דו-בולו, תלת-בולו, רב-בולו, מיקס-בולו, היסטרי-בולו, טאו-בולו, דיסקו-בולו, נקרו-בולו, מרקס- בולו, הייטק-בולו, אקו-בולו, סוצי-בולו, סובייט-בולו, שמש-בולו, איקארוס-בולו, אנרכו-בולו, לוגו-בולו, מאגו-בולו, טרה-בולו, במבה-בולו, קוקה-בולו, פאלם-בולו, פרסי-בולו, ישרא-בולו, דרוזי-בולו, אולו-בולו, אנונימו-בולו, אינטימו-בולו, מַל-בולו, היפר-בולו, מדיו-בולו, פאב-בולו, ווֹטאן-בולו, בְּלוּ-בולו, טוֹן-בולו, בסקט-בולו, מונו-בולו, מטרו-בולו, קרישנה-בולו, ישוּ-בולו, סוּני-בולו, אַלפּים-בולו, בָּלָ-בולו, אינקה-בולו, צפונ-בולו, מתנח-בולו, פצץ-בולו, עתיק-בולו, ניאו-בולו, בייבי-בולו, אֶנטרו-בולו, דיגיטל-בולו, אנלוג-בולו, פּלוּרל-בולו, אורגי-בולו, ספרטה-בולו, זעתר-בולו, פיתה-בולו, חם-בולו, קר-בולו, פאנק-בולו, נורמה-בולו, אינקוֹמֶנזוּרה-בולו, רָה-לֶה-בולו וכו'. בצדם יהיו כמובן גם בולואים נורמליים ורגילים לחלוטין, שאין להם שום דבר מיוחד לספר על עצמם, ושום דבר מיוחד גם לא ידוע עליהם, משום שאפילו שם לא יהיה להם (בנאלי-בולו).

המגוון של צורות החיים מתמוסס ונמחק כיום בידי תרבות ההמונים, בידי הקולקטיביזם של חיי היום-היום שלנו, המקושט בצבעים אינדיבידואליסטיים, בידי האופנות המנוהלות באופן ריכוזי, וכן בידי שפות המדינה המתוקננות. לעומת זאת, הארגון של הבולואים יאפשר לכל אחד לבחור את החיים המתאימים לו, לצאת למסעות כשבא לו, לחוות כמה אינדיבידואליוּת או קהילתיוּת כפי שהוא מוצא לנכון. סביר להניח כי לבולואים רבים תהיה שפה משלהם. זו תוכל להיות שפה קיימת, דיאלקט, סלנג מיוחד או אף שפה מומצאת לחלוטין. בכך תאבד השפה התקנית את יעילותה כאמצעי שליטה, ויתהוו מעין יחסים "בבליים", כלומר אי-הינתנות לשליטה באמצעות דיס- אינפורמציה (ראו מבוא). ואולם, על מנת שנוסעים, או בכלל אנשים הנמצאים בקשר עם בולואים רבים, לא ילכו לגמרי לאיבוד, קיים גם האסה'פילי⁸, המשמש כמעין צופן-חירום. האסה'פילי אינו שפה של ממש, היות שהוא מורכב ממספר מצומצם מאוד של מילים (איבו, בולו, נימה, אסה, פילי וכו') ומן הסימנים הקשורים אליהם (לטובת מי שאינם יכולים, רוצים או רשאים לדבר או לכתוב). כל אחד יכול להיעזר באסה'פילי במקרים דחופים, כדי לקבל מזון, סיוע רפואי, מקום לינה וכו'. לאחר מכן יהיה מספיק זמן כדי ללמוד בשקט את השפה המקומית, ובו בזמן לגלות עוד פרטים על המארחים. לימוד השפות של הבולואים דורש יצירת קשר והבנה הדדית בין התרבויות. מדוע אמור מישהו לעשות זאת בחיפזון?

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד