לעמוד הקודם
לעמוד הבא
לתוכן העניינים

מבחינת האיבו הבודד, מטרתם של הבולואים מתמצית בכך שהם מבטיחים את הישרדותו, הופכים את חייו לנוחים ונעימים, דואגים לו לבית או מארחים אותו כשהוא משוטט בדרכים. ההסכמה בין האיבואים ובין מכלול הבולואים (בולו'בולו) נקראת סילה. שהרי לאיבו אין כסף⁴ (ואין לו גם עבודה!), והוא אינו מחויב לכבול את עצמו לבולו (מחויבות כזאת תביא רק למותם, הן של האיבו והן של הבולו). ומשום כך דואגים הבולואים להכנסת אורחים⁵ כלפי כל האיבואים הבודדים המגיעים אליהם. כל בולו הוא בו בזמן גם בית מלון (שהשהות בו אינה כרוכה בתשלום), וכל איבו הוא אורח אפשרי (שהרי בכל מקרה אנחנו רק אורחים על הפלנטה הזאת).

סילה כוללת איפוא לפחות את ההסכמות הבאות:

טאקו: כל איבו מקבל מן הבולו שלו תיבה מחומר מוצק (50 x 50 x 100 ס"מ), שתכולתה עומדת לרשותו כקניינו הבלעדי (ראו בהמשך).

יאלו: כל איבו מקבל בכל בולו לפחות מנת מזון יומית אחת של 2000 קלוריות, מן המאכלים המקובלים באותו מקום.

גאנו: כל איבו זכאי לאפשרות ללון לפחות במשך יום אחד בכל בולו שהוא.

בטה: כל איבו רשאי לקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר האפשרי.

פאסי: כל איבו יכול לנסוע לכל מקום שהוא רוצה. אין גבולות (ראו: סומי).

נימה: כל איבו רשאי להגדיר בעצמו, לקיים ולהפיץ, בכל מקום ובכל דרך שירצה, את אורח החיים שלו, את לבושו, את שפתו, את חיי האהבה שלו, את דתו, את הפילוסופיה שלו, את האידיאולוגיה שלו וכו'.

יאקה: כל איבו רשאי להזמין לדו-קרב כל איבו אחר או קבוצה גדולה יותר, בהתאם לכללים.

נוגו: כל איבו זכאי לקבל מן הבולו שלו קופסית קטנה עם רעל קטלני, והוא רשאי להתאבד בכל רגע. הוא יכול גם לדרוש לקבל עזרה לעניין זה.

הסכמים מעין אלה תלויים לגמרי בכך שיהיו בולואים רבים בכל מקום, שהרי איבואים בודדים אינם מסוגלים לערוב זה לזה (פרט לכך שהם יכולים לארגן את האנונימיות ההדדית שלהם בצורת מדינה, ולוותר בתוך כך לחלוטין על עצמאותם). הבולואים הם מעין פשרה של האיבואים, שמטרתה לזַכות אותם במינימום הנדרש כדי לערוב להישרדותם ולחופש התנועה שלהם. הבולואים מספיק גדולים כדי לספק למטרה זו כ- 10 אחוזים יותר מזון, מקומות לינה, שירותים רפואיים וכו', בלי שהדבר יכביד יותר מדי על נטל העבודה. יחידות גדולות יותר (שכונות, ערים) יכולים לשאת בחלק מן הנטל של הבולואים או לקחת את מקומם, כאשר מספר האורחים מגיע ליותר מ- 10 אחוזים (בעיקר כשיש חגיגות או מפגשים שבטיים). בנוסף, לבולו צריכה להיות הזכות לסרב לקבל אורחים, כאשר הוא מאכסן יותר מ- 10 אחוזים מעבר למספר תושביו בדרך כלל. כל זה תלוי במידה רבה במסורות השולטות במקום וביחסים בין המארחים לאורחים.

מתוך אורח החשיבה העכשווי שלנו, אנחנו עשויים כמובן לעצור לרגע ולשאול: מדוע הבולואים אמורים לעמוד במחויבותם להכנסת אורחים? האם אין הכנסת האורחים עלולה לשמש אמתלה לפרזיטיות ולניצול על-ידי כלומניקים נודדים? (למעשה, חברות מסורתיות רבות עוברות כבר היום דווקא את החוויה הזאת עם התיירים ה"אלטרנטיביים"). הסכנה הזאת הייתה ממשית, אלמלא היה בולו'בולו פרויקט פלנטארי. או-אז הכנסת האורחים לא הייתה בגדר חילופים בין בולואים, כי אם קשר חד-צדדי. ואולם כל איבו בכל בולו הוא בו בזמן גם אורח פוטנציאלי, כך שלכל בולו יהיה "אינטרס" לא רק לקיים המחויבות להכנסת אורחים, כי אם גם לקבל אורחים בצורה הטובה ביותר. תמיד ייתכן כי איבואים בודדים הנוסעים בדרכים יחיו אך ורק מהכנסת האורחים של איבואים תושבי קבע. אך גם ה"סכנה" הזאת זעומה, היות שגם לאורח החיים הנוודי יש מגרעות ומגבלות משלו. נוסעים לעולם לא יוכלו לקחת חלק פעיל בחייו הפנימיים של בולו, והם יהיו חייבים להתאים תמיד את אורח החיים שלהם לזה של המארחים. אין להם השפעה כמעט על התפתחותו של בולו, הם אינם יכולים להוציא אל הפועל תוכניות ארוכות-טווח, והם חייבים לקטוע יחסים אנושיים שוב ושוב. ובסיכומו של דבר, הם מסתכנים בכך שיתחילו לתת להם הכנסת אורחים מינימאלית בלבד. מצד שני, עוברי-אורח עשויים להביא ללא ספק תועלת רבה למארחים. אפשר אף לראות בנסיעות סוג של "עבודה", שהנוסעים מבצעים אותה למען עצמם ולמען אחרים. נוסעים דואגים להפצתם של חידושים, ידע, אופנות, רעיונות, סיפורים, מוצרים וכו'. נסיעות הן צורה אישית של תקשורת, בראש ובראשונה משום שאין הן נערכות עוד תחת לחץ של זמן. לאורחים יהיה איפוא "אינטרס" לקיים עבודה תקשורתית מעין זו, שהרי סביר להניח כי כך יזכו באירוח נדיב יותר. הכנסת האורחים והנסיעות הן בשיא הפשטות צורה של חיים חברתיים, ותהיה זו מכת מוות הן לתאבי המסעות והן לבולואים, אם יצֵרו את צעדיהם בעניין זה. הבולואים יהיו מסוגרים ומבודדים, דעות קדומות ורגשי טינה ייווצרו ויתחזקו, וכך תגבר גם הסכנה כי יתרגשו עלינו אסונות מלחמתיים.

גם מוּנוּ, שמם הטוב של הבולואים, מפעיל עליהם לחץ מסוים לקיים הכנסת אורחים. החוויות שהאורחים צוברים בבולו אינן חסרות חשיבות, משום שהם ימשיכו בדרכם ויספרו עליהן בכל מקום. לשמו הטוב של הבולו, המתהווה בתוך כך, יש חשיבות רבה, משום שהוא עשוי להשפיע על ההסכמים ההדדיים עם בולואים אחרים (פנו). בולואים אחרים לא ימהרו ליצור קשרים עם בולואים מסוגרים ובלתי ידידותיים. הואיל והתיווך האנונימי של הכסף (והרדוקציה לכסף) אינו בא עוד בחשבון, חוזרים היוקרה והשם הטוב להיות גורם מכריע. לכסף אין ריח, אבל יחס מזלזל והכנסת אורחים לקויה לא יישכחו לעולם. בכך דומים הבולואים לבני האצולה של פעם, שבשבילם היה ה"כבוד" מושג מרכזי. בולו הוא, אם כן, גם טירה.

לעמוד הבא

בחזרה לתוכן העניינים
לראש העמוד