הוצאת אוב    על ההוצאה    רשימת הספרים    המועדון    מפת האתר
ההקדמה למהדורת 2011

להקדמה משנת 2000

בולו'בולו – אחרי 30 שנה

בולו'בולו ראה אור לראשונה ב-1983 (בגרמנית), והוא מובא כאן בצורתו המקורית. אחרי המשבר של שנות השבעים, שסיים את מחזור החיים של התקופה הפוסט-מלחמתית, הכוונה מאחורי בולו'בולו היתה להראות דרך סבירה החוצה. שלושים שנה אחר כך, אותו משבר – עם כל הפרמוטציות שלו – עדיין איננו פתור, ואנחנו עדיין מחפשים דרך מוצא. השאלות הבסיסיות נשארו כשהיו: איך נוכל למצוא צורת חיים שיש לה קיימות אקולוגית וחברתית אמיתית? המגבלות של הצמיחה היו ידועות כבר לפני שלושים שנה, אבל אז השינוי האקלימי היה נבואה לעתיד, ונראָה כדבר שאפשר למנעו. כיום, השינוי האקלימי הוא עובדה, וכל שאנו יכולים לעשות הוא לרכך את ההשלכות שלו. בה בשעה, המחיצות בין תושבי כדור הלכת הזה העמיקו בצורה דרמטית. העשירית העשירה ביותר של אוכלוסיית העולם מחזיקה ב-85 אחוז מן הנכסים של כדור הארץ. אחוז אחד מאוכלוסיית העולם מחזיק 40 אחוז. המחצית הענייה יותר של אוכלוסיית העולם משתכרת רק אחוז אחד מן ההכנסה הכוללת, והמחצית השנייה מרוויחה 99 אחוזים ממנה. ב-1960, החמישית העשירה ביותר מתושבי כדור הארץ התקיימה מהכנסה גדולה פי 30 מן ההכנסה של החמישית הענייה ביותר – בשנת 2000 הכנסותיה של החמישית העשירה היו כבר פי 80 מאלה של החמישית הענייה.

אין פלא ש-20 אחוז מאוכלוסיית העולם החיה בנוחות יחסית מגינה על סגנון החיים שלה בעזרת גדרות, סיורי גבול ומלחמות. פליטי העוני מתים בים התיכון, בדרכם לאירופה, מדי יום ביומו. אזור המחיה של עסקה א' (המדינות המפותחות, חברת הצריכה) הפך לקהילה מגודרת, למבצר אנטי-סוציאלי. אבל המחיר הוא גבוה, העולם הפך למקום מסוכן, והחיים בתוך אזור הנוחות או מחוץ לו נעשים פגיעים ומעורערים. המצב נראה עגום בהרבה מכפי שהיה לפני 30 שנה.

מנגד, הקפיטליזם מעולם לא היה מבוזה כפי שהנו עתה. האמונה כי הוא אינו פועל כשורה וכי יש הכרח לבטלו הפכה להיגיון הבריא של ימינו. (האם מייקל מור הוא תומס פיין החדש שלנו?) ההיגיון הבריא הזה הוא כה מוחץ, עד שרוב האנשים כבר אינם טורחים לבקר את הקפיטליזם, אלא משקיעים את האנרגיות שלהם ישירות במציאת דרכים לצאת ממנו. על פי תחקיר של הבי-בי-סי , רק 11 אחוזים מאוכלוסיית העולם סבורים שהקפיטליזם מתפקד היטב. בצרפת, במקסיקו ובאוקראינה יותר מ-40 אחוז דורשים שהוא יוחלף במשהו אחר לגמרי. יש רק שתי מדינות שבהן יותר מחמישית מהאנשים חושבים שהקפיטליזם פועל היטב בצורתו הנוכחית: ארצות הברית (25 אחוז) ופקיסטאן (21 אחוז).

רעיונות שהוצגו כבר בבולו'בולו הם חלק מן התובנות הכלליות היום. אל-צמיחה (degrowth), שיתוף משאבים, ערי מעבר, קואופרטיבים, צדק אקלימי – כל אלו היבטים של יציאה מן הקפיטליזם בקנה מידה גלובלי. כמעט בכל יום יש תרומה חדשה למאגר הרעיונות האלטרנטיביים, וגם קולות "ותיקים" נשמעים עתה בתשומת לב רבה יותר. נראה כי יותר ויותר חקלאים מוכנים לשתף פעולה עם חקלאות נתמכת-קהילה (Community-Supported Agriculture) ועם תוכניות שיתוף אחרות עם יצרנים וצרכנים. החזרה לכפר, שוונדאנה שיווה (Shiva) מדברת עליה, אינה תואמת את הקפיטליזם (משום שהיא לא רווחית באופן אינהרנטי), אך בעת ובעונה אחת ניתן לראות בה את החייאתן של הערים והפיכתן לחברתיות מחדש. (השוו למשל את העיר ניו יורק בשנת 2400 בפרויקט Mannahatta). יותר ויותר אנשים מבינים את מושג הקיום (קוֹדוּ) כדרך מעשית לארגונו של חילוף החומרים החברתי שלנו.

כפי שוונדאנה שיווה מציינת, סגנון החיים "הצפון-מערבי" שלנו מתאפשר רק אצל אחד מתוך שבעת מיליארדי האנשים על הפלנטה הזאת. שותף לרעיון זה הוא הנס-פטר גנזיכן (Gensichen), שמשתמש במונח Armseligkeit (מילה גרמנית מעניינת, שילוב של 'עוני' ושל 'אושר') – מונח המתאר דרך חיים גלובלית חדשה המבוססת על צריכת משאבים ברמה של מדינות כגון צ'ילה או סלובניה, המקיימות את "האושר" בחצי מן התמ"ג לנפש של ארצות הברית או שווייץ. מדיניות משק הבית הגלובלית תהיה אחת המשימות הבאות שלנו, ויש להתייחס אליה ברצינות. גנזיכן מבסס את רוב הראיות שלו על ניסיונו במיזמים מזרח-גרמניים של ייצור, חליפין ושיתוף מקומיים. נראה כי גם אלו שזה מקרוב באו אל האוטופיה הקפיטליסטית כבר ראו די והותר. עם זאת, גנזיכן ממקם את ההצעות שלו בהקשר גלובלי בלבד.

אפילו "המדינה" נראית כיום די טוב (לא רק משום שההון הפרטי נראה רע), בייחוד בהיבטים המקומיים או האזוריים שלה (טֶגָה וסוּמִי). נכון לעכשיו, כבר אין דיבורים על הפרטה. נהפוך הוא. תושבי ציריך הצביעו נגד ההפרטה של אספקת החשמל המקומית, ומחיר המים ירד בשל הביצועים המעולים של תשתית המים הציבורית. הטרגדיה של ההפרטה מפנה את מקומה לקומדיה של נחלת הכלל.

את המדינה הקיימת בפועל אפשר לשנות, כך שהיא תהפוך למכשיר קל ונוח לצורך מעבר. ערי מעבר צצות בכל מקום. מדינות מעבר, טריטוריות מעבר או אזורי מעבר יכולים להיות הצעד הבא לקראת "קואופרטיב" מעבר פלנטארי של מדינות דמוקרטיות (אָסָה). ההתפשטות של השירותים הציבוריים יכולה לספק ביטחון קיומי לכל אחת ואחד, ובכך היא תשחרר אותנו מן הטרור של העבודה בשכר. מכיוון שהם אינם יכולים לעשות זאת בעצמם, אנחנו נעזור להם לפחת את ערך ההון שלהם.

אני רואה שלוש צורות ארגון קיימות של נחלת הכלל המתפתחת: מדינה שעברה טרנספורמציה (פֶנוֹ), קיום כפרי או עירוני (בּוֹלוֹ), ואזור של מפעלים קואופרטיביים. לכל הצורות הללו יש היסטוריה ארוכה, הן מבוססות על מבנים דמוקרטיים וכוללניים, והן יכולות לתפקד מעבר לחוק הערך. בה בשעה, ההרכב שלהן שונה ומגוון מבחינה פונקציונלית, והוא מבטיח יציבות מערכתית.

בולו'בולו הוא צורת הריבוי של בּוֹלוֹ, ובולו היא מילה אחרת לשכונה – שכונה המועצמת מבחינה תרבותית וחברתית. המילה היוונית לסוג זה של שכונה היא demos – קומונה אוטרקית. כך, המונח דמוקרטיה פירושו למעשה: שלטון השכונות, או שלטונו של העם המאורגן זה-כבר בשכונות. דמוקרטיה יכולה להתקיים אך ורק אם היא מבוססת על צורה זו של ארגון חברתי ותקשורתי (המתקרא לעתים civil society, "חברה אזרחית") – ובעובדה זו היה ניתן להיווכח לאחרונה במצרים. התקפת הנגד של הבריונים של מובארק כוונה נגד השכונות העירוניות (ה"חאראת"). עיתונאי שווייצי ששהה באלכסנדריה תיאר את התגובה המכרעת בשכונות באופן הבא (ינואר 2011): "ועדי שכונות וועדים להגנה עצמית נוצרו במהירות רבה מאוד. גברים צעירים בעיקר הצטיידו במחבטים ובמוטות ברזל, בסכיני מטבח ובמצ'טות, אבל גם ברובים ובאקדחים, וענדו פיסת בד לבנה מסביב לזרועם, כדי להגן על שכונתם. גם ה'בַּוָּאבִּין', שוערי הבתים, שאותם אפשר למצוא כמעט בכל בית מצרי, הצטרפו אליהם" (Lorenz Pfrunder, in: Das Magazin 7/2011, 27).

אני סבור שהדרך קדימה הולכת ומתבהרת מדי יום. בה בעת, יש הכרח גם בערנות ובדריכוּת. אין דרגנוע אוטומטי המוביל אותנו לעתיד טוב יותר. כל צעד ידרוש הערכת מצב זהירה, ארגון קולקטיבי ואת קיומם של מוסדות אוטונומיים.

P.M.,
25 במארס 2011



בולו'בולו / PM

מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת

דאנאקוד: 630-5
מס' עמודים: 192


על הספר /// הרעיון מאחורי בולו'בולו /// איך הכול התחיל? /// על הספר ועל המחבר /// הקדמה למהדורת 2011 /// מילון אסה'פילי /// בולו מקומי /// קטעים ומאמרים נוספים


הוצאת אוב



אוב ת.ד. 20559 תל-אביב 6120402