הוצאת אוב    על ההוצאה    רשימת הספרים    המועדון    מפת האתר
מילון אסה'פילי

איבו, בולו, נימה וכל השאר...

איבו

אני, אתה, את, הוא, היא, זה, אדם, יחיד, פרט, ילד, אישה, איש, אזרח, כל אחד, אף אחד

למעשה ישנו רק האִיבּוּ, וזולתו לא קיים דבר. ובכל זאת האיבו הוא הפכפך, פרדוקסלי וסוטה. יש רק איבו אחד ויחיד, ולמרות כל זאת הוא פועל כאילו היו יותר מארבעה מיליארדים כמותו. האיבו גם יודע כי הוא עצמו המציא את העולם ואת המציאות, ובכל זאת הוא מאמין באדיקות כי דמיונותיו ממשיים. האיבו היה יכול לחלום מציאות נעימה וחסרת בעיות, אך הוא התעקש לדמיין לעצמו עולם אומלל, אכזר ומלא סתירות.

כדי להתייסר עוד יותר, מדמיין האיבו לעצמו אוטופיות מופלאות, מגדלים באוויר, גני עדן, עולמות הרמוניים, שאין הוא מסוגל לממשם. הם משמשים אך ורק כדי שיוכל להיאחז בסיוט, כדי לתת לו תקווה, וכדי לדחוק אותו לכל סוג של הקרבה, יוזמה, מהפכה ומאמץ פוליטי. האיבו מתפתה שוב ושוב לכל אשליה או געגוע. הוא חסר תקנה, ולעולם לא ילמד. הוא שוכח כי כל העולמות, כל המציאויות, כל החלומות ואפילו הוא עצמו משעממים ומייגעים עד אין קץ, וכי הפתרון היחיד לכך הוא לסגת מיד אל האין הענוג.


בולו

קהילה בסיסית, שכונה, כפר, שבט, קהילה, קומונה

האיבו עדיין קיים. מה הוא עוד רוצה? האם הוא מקווה לסיוט משופר? הוא עדיין לבדו, אך הוא מאמין כי הוא יכול לצאת מבדידותו, אם יגיע להסכמה עם ארבעת מיליארדי האיבואים "האחרים". האם "הם" באמת קיימים? לעולם אין לדעת בוודאות...

אם כן, האיבו חובר לעוד כ-500 איבואים, וחי איתם בבּוֹלוֹ. הבולו הוא ההסכמה הבסיסית שלו עם איבואים אחרים, הוא חיבור ישיר ואישי בין איבואים החיים ביחד2. הבולו מחליף את ההסכמה הישנה, שאנחנו קוראים לה כסף. בבולו ובסביבותיו מקבלים האיבואים את 2,000 הקלוריות היומיות שלהם, מקום לינה, סיוע רפואי, את כל הנדרש להישרדותם, ועוד הרבה יותר.



סילה

הכנסת אורחים, ערובה לקיום, התחייבות לעזור, סובלנות, ביטחון

מבחינת האיבו הבודד, מטרתם של הבולואים מתמצית בכך שהם מבטיחים את הישרדותו, הופכים את חייו לנוחים ונעימים, דואגים לו לבית או מארחים אותו כשהוא משוטט בדרכים. ההסכמה בין האיבואים ובין מכלול הבולואים (בולו'בולו) נקראת סִילָה. שהרי לאיבו אין כסף (ואין לו גם עבודה!), והוא אינו מחויב לכבול את עצמו לבולו (מחויבות כזאת תביא רק למותם, הן של האיבו והן של הבולו). ומשום כך דואגים הבולואים להכנסת אורחים כלפי כל האיבואים הבודדים המגיעים אליהם. כל בולו הוא בו בזמן גם בית מלון (שהשהות בו אינה כרוכה בתשלום), וכל איבו הוא אורח אפשרי (שהרי בכל מקרה אנחנו רק אורחים על הפלנטה הזאת).


טאקו

תיבת רכוש, קניין פרטי, סוד


קאנה

קהילת בית, משק בית גדול, חבורת ציד, כנופייה, משפחה גדולה, חוג חברים, להקה

הקָאנָה היא החלוקה הפנימית הנפוצה והמשמעותית ביותר של הבולו, שהרי בהחלט ייתכן כי הבולו גדול מדי למטרות המיידיות של החיים המשותפים. קאנה מקיפה כ-15 עד כ-30 איבואים, וכל בולו מכיל כ-20 קאנות. קאנה מאכלסת בניין מגורים עירוני גדול אחד או כמה בתים פרטיים ששולבו למשק בית אחד. היא שקולה למושבה קטנה, לחבורת ציידים, לחמולה, למשפחה גדולה, לקומונת דיירים. בקאנה מתקיימים החיים הביתיים (בקתתיים, אוהליים, ספינתיים) המצומצמים יותר. ובכל זאת קובע סגנון החיים של הבולו באופן מרחיק לכת את דמותה של הקאנה על צורתה ותפקידה, היות שהיא קטנה מכדי לספק את צורכי עצמה. קשה להניח כי היא תוכל להתקיים ביציבות לבד לאורך זמן (ראו למשל את ניסיונן של הקומונות משנות השישים). עם זאת ייתכן היפוכו של דבר, כי מספר קאנות (במקורן) תחבורנה לבולו משותף, רק כדי שכל אחת תוכל לחיות על פי דרכה (עצמאותן היחסית של הקאנות תהיה במקרה כזה חלק מאורח חייו של אותו בולו).


נימה

אורח חיים, מסורת, תרבות, ייחודיות, דת, פילוסופיה, סגנון, אידיאולוגיה, טריפ

בולואים אינם נוצרים סתם כך מכל שכונת מגורים או משיקולים פרקטיים פשוטים. המניע הממשי של איבואים לחבור זה לזה באמצעות בולואים הוא קיומה של נִימָה משותפת. נימות מסוימות יוכל האיבו לקיים במלואן, רק אם ימצא איבואים אחרים השותפים לאותה נימה. במסגרת הבולו מגשימים, משלימים, ומשנים האיבואים את הנימה המשותפת שלהם. לעומת זאת, איבואים שהנימה שלהם אינה מותירה מקום לשותפות חברתית (הרמיטים, נוודים, שונאי אדם, אנרכיסטים אינדיבידואליים, שוטים, חכמים וכו') יישארו לבד, ויחיו ב"מרווחים" שבין הבולואים. הבולואים נמצאים בכל מקום, אך החיים בהם אינם בגדר חובה.

הנימה כוללת את תפישת החיים, את האווירה הכללית, את הפילוסופיה, את האינטרסים, את סגנון הלבוש, את דפוסי התזונה (סגנון בישול), את הנימוסים וההליכות, את היחסים בין המינים, את ההתייחסות לילדים, למרחב המגורים, לחפצים, לצבעים, לבעלי חיים, לעצים, לטקסים, לסדר היום, למוסיקה, למחול, למיתולוגיה – בקיצור לכל מה שניתן לכנותו "מסורת" או "תרבות". הנימה מגדירה את החיים כפי שהאיבו מבקש לחיותם באופן קונקרטי.


קודו

חקלאות, טבע, אספקה עצמית של מזון, יסודות התזונה

אספקה עצמית מחקלאות היא הבסיס לעצמאותם של הבולואים. הבחירה בקוֹדוּ מסוימת, בסוג הגידולים החקלאיים ובאופן גידולם, נעשית על פי אופיו התרבותי של הבולו. בולו צמחוני יתמחה בגידולי ירקות, פירות ודגנים, וישאיר את גידולם של בעלי חיים לאחרים. אללה-בולו לא יתעסק עם חזירים; פראנקו-בולו יטפח גינה גדולה של עשבי תיבול. איטלקי-בולו זקוק להרבה עגבניות, אורגנו ושום. גראס-בולו ישתול בעיקר קנביס, אלכו- בולו יגדל כשות ולתת (ויחזיק מבשלת שיכר באסם), אצטקו-בולו יגדל תירס ושעועית.

בולואים מסוימים, המייחסים ערך רב לגיוון תזונתי, ישלימו במידה רבה את אספקת מצרכי המזון שלהם באמצעות הסכמי חליפין. אחרים, שהגסטרונומיה אינה כה חשובה עבורם, או שאוהבים לאכול תמיד אותו דבר, יוכלו להיזון כמעט על טהרת תוצרתם העצמית.


יאלו

מצרכי מזון, תזונה, אמנות הבישול, גסטרונומיה

אמנות הבישול האמיתית ואיכות התזונה בכלל אינן תלויות במוצרי ייבוא אקזוטיים ובזמינותו של פילה דג או עגל רך. גידול טבעי ומוקפד של תוצרת חקלאית ושל בעלי חיים, זמן, תחכום וכושר המצאה חשובים הרבה יותר. דווקא כל אלה כמעט שאינם אפשריים כיום, מאחר שמשק הבית של המשפחה הקטנה אינו יכול עוד להציע אותם הן בשל אילוצי זמן (הפסקות אוכל קצרות) והן בשל מחסור בציוד. במטבחים הגדולים יותר של הבולואים יהיו כמובן כלים רבים יותר, מחסנים מגוונים ועשירים יותר, זמן רב יותר, וכן טבחים העושים את מלאכתם מתוך תשוקה אמיתית – ולא רק משום שהאנשים חייבים לאכול משהו בשעה 12 בדיוק. בבולו ייתכן בהחלט כי יהיו מסעדות פשוטות ומסעדות יוקרה רבות – וההשקעה הכוללת בעבודה, בחומרי גלם ובאנרגיה תהיה בכל מקרה קטנה יותר באופן משמעותי מזאת כיום.


סיבי

מלאכת יד, אמנות, תעשייה, כלי עבודה, ייצור, יצירתיות, פעילות

בבולו חוברות יחדיו החקלאות (קוֹדוּ) והמלאכה (סִיבִּי). האיבואים אינם זקוקים רק לתזונה, כי אם גם למבנים, למים, לחשמל, לדלקים, לכלי עבודה ולמכונות (בראש ובראשונה לטובת החקלאות), לבגדים, לרהיטים, לחומרי גלם, לרכיבים אלקטרוניים ואחרים, למכשירים מכל הסוגים, לכלי תחבורה, לכלי אוכל, לתכשיטים, לתקליטים, לסרטים, לרחובות, לצינורות מים וביוב וכו'.

ואולם, עיקר תוכנו של הסיבי הוא החייאת הלהט היצירתי, הקשור באורח החיים או בייחודו התרבותי של הבולו. כך ייתכנו סוגי בולו כגון צייר-בולו, פסל-בולו, סנדלר-בולו, בוזוקי-בולו, פוטו-בולו, עור-בולו, צבע-בולו, בושם-בולו, אלקטרוניק-בולו, אוטו-בולו, ספר-בולו, חיתוך-עץ-בולו, מטוס-בולו, שיש-בולו, וידיאו-בולו וכו'. בבולואים מסוימים יהיה הסיבי חשוב פחות. הם לא יתמחו בתחום אחד, אלא יעשו מעט מהכול. בולואים אחרים (טאו-בולואים) יצמצמו את הייצור ואת הצריכה למינימום ההכרחי. "התוצרת" שלהם תהיה למעשה לא חומרית. הייצור והיצירה אינם חובה – די במעט חקלאות ותחזוקה. מאחר שהאנשים לא יעבדו עוד לפי צרכים של שוק, והייצור למטרות חליפין יהיה רק בעדיפות שנייה, לא יהיה למעשה הבדל בין מלאכת יד לאמנות, בין ג'וב לעבודה שהיא "שליחות", בין זמן עבודה לזמן פנוי, בין נטייה לכורח כלכלי (פרט לעבודות החקלאות והתחזוקה). יהיה ניתן כמובן להחליף מוצרים בין הבולואים, בדיוק כשם שניתן להחליף תוצרת חקלאית. ההפצה שלהם באמצעות מתנות, הסכמי חליפין, מחסנים שכונתיים ושווקים תביא גם להמשך פיתוחם של המוצרים וליצירת קשרים אישיים.


פאלי

אנרגיה, אספקת דלקים, חימום, קירור, מחזור האנרגיה

לב לבו של הסיבי הוא אספקת האנרגיה. פָּאלִי משמשת לחקלאות, לתובלה (בראש ובראשונה של מצרכי מזון), לחימום או לקירור, לבישול, לייצור ולהפקת האנרגיה עצמה. הפתרון לשאלת האנרגיה נראה קשה ובעייתי, בעיקר משום שלא שואלים אותה נכון. השאלה אינה כיצד ניתן לייצר כמות מספקת של אנרגיה (גם בטכנולוגיות אלטרנטיביות), אלא איזו אנרגיה תשמש לאיזו מטרה. אורח חיים שונה מצריך סוגי אנרגיה שונים, וחשוב מכך, גם כמויות אנרגיה פחותות בהרבה.

גודלם ואופן בנייתם של הבולואים מאפשרים להשיג תוצאות רבות יותר בפחות אנרגיה, בגלל שהיישומים השונים תומכים זה בזה ומשלימים זה את זה. הבולואים יוכלו לנצל את סוגי האנרגיה השונים בצורה הכדאית ביותר לגבי כל סוג אנרגיה. החשמל ישמש בעיקר לתאורה, למכשירים אלקטרוניים, לאנרגיה מכאנית ולמספר אמצעי תחבורה (רכבת, חשמלית). לצורכי יסוד מסוימים (תאורה) יהיה ניתן לייצר חשמל אף באופן מקומי ומיידי בבולו עצמו (גנרטורים המפיקים חשמל מרוח, מן השמש, מזרמי מים, מגז ביולוגי וכו'). האנרגיה הפסיבית של השמש ושל הקרקע, בסיועם של קולטי חום, תשמש לצורכי חימום. דלקים ישמשו רק במקרים שבהם נדרשות טמפרטורות גבוהות באמת: לבישול (גז ביולוגי, עץ, פחמים), למכונות קיטור (משאיות קיטור, אוניות קיטור, גנרטורים) ולמספר מנועי בעירה (בנזין, דיזל, קרוסין לאמבולנסים, למטוסי חילוץ, לשירותי הכיבוי, כל סוגי כלי הרכב למקרי חירום).


סופו

מים, אספקת מים, מרחצאות, מזרקות

כמו האנרגיה כך גם סוּפוּ, אופן אספקת המים, תלויה באורח החיים. מים משמשים היום בכמויות גדולות בראש ובראשונה לשטיפת פסולת ולמטרות ניקיון. לא נעשה בהם כל שימוש בשל תכונותיהם המיוחדות כמים, אלא הם משמשים כמעין אמצעי תעבורה אוניברסלי.

הואיל ולא יהיה עוד צורך בהטלת משמעת באמצעות רחצה או בשליטה באמצעות ניקיון, ורוב התהליכים של התעשייה הכבדה ייעלמו, תוכל צריכת המים של הבולואים לצנוח בקלות לשליש מהצריכה כיום, או אף פחות מכך, ועמה גם העבודה הכרוכה בכך. באמצעות איסוף מי גשמים על הגגות ואחסונם במכלים, יוכלו הבולואים באזורים מסוימים להגיע לאספקה עצמית של מים. ובכל זאת, באופן כללי יהיה זה כדאי יותר אם השכונות או הערים יתארגנו ביחד (בהתחשב במאמץ הנדרש) לאספקת המים.


גאנו

מבנים, דירות, אדריכלות, אוהלים, מאורות, מרחב

בולו'בולו לא רק מספק לאיבואים יותר זמן לתשוקות שלהם, אלא גם יותר מקום, גָאנוֹ. שטחי חנויות, מוסכים, משרדים, מחסנים, כבישים רבים ומבני תעשייה יעמדו לשימושם החופשי באמצעות הבולואים. לא תהיה יותר בעלות על קרקע, והיות שכך, יתבטלו הגבולות הפרטיים, הספקולציה, ותכתיבי הבנייה הכרוכים בה. הבולואים יוכלו לעצב את המבנים שלהם, לחלק אותם, לצבוע אותם ולהשתמש בהם כפי שלדעתם הדבר תואם את הנימה שלהם. הם יוכלו להגיע להסכמה עם שכניהם לאותה השכונה על הקצאתם של שטחים ומבנים.


בטה

רפואה, בריאות, אמנות הריפוי, סיעוד

יהיה זה שטות ואיוולת לראות בבֶּטֶה, בשירותי הבריאות, משימה מיוחדת כשלעצמה. חולי או בריאות הם תלויי נימה, כלומר הם עוד היבט של אורח החיים. בולו'בולו עצמו הוא כבר הבֶּטֶה החשוב ביותר, כי בזכותו תיעלמנה מחלות רבות שהן תוצאות ישירות או עקיפות של חברת העבודה: תאונות דרכים, מלחמות המוניות ומתועשות, מחלות הנגרמות מלחץ או מזיהום הסביבה, מחלות ותאונות רבות הקשורות בעיסוק המקצועי, מחלות נפש.

הבולואים יקבעו בעצמם (למעט במקרים של מגיפות) מה הם מחשיבים כמחלה ומה לא. אם הטלת מום או צלקות-חן חביבות עליהם, איש לא ימנע זאת מהם. הגדרות של טירוף ושל נורמליות מאבדות כל תוכן. הם יחליטו גם על סוג הרפואה שהם רוצים להשתמש בה. כל בולו יוכל לטפל בכוחות עצמו בפציעות הפשוטות יותר ובחוליים הנפוצים יותר. הוא יוכל להקים לשם כך מרפאת-בולו, ולהפקיד את המשימה בידיהם של כמה איבואים מנוסים שיהיו בכוננות. יוכל להיות גם בית חולים, שיהיו בו 200 התרופות הנפוצות ביותר, מספר חדרי טיפול, תחבושות, וכן ציוד למקרי חירום ולהובלת פצועים.


נוגו

גלולת התאבדות, מוות

הנוּגוֹ הוא כמוסת זהב בקוטר 0.9 ס"מ ובאורך 3.7 ס"מ, המאובטחת על ידי מנעול קומבינציה סיבובי. רק האיבּוּ שהדבר נוגע לו יודע את הקוד בן שבע הספרות של הקופסית. בתוך הכמוסה הזאת מצוי חומר הגורם למוות מיידי בעת לקיחתו. כל איבו יכול לדרוש לקבל בכל רגע מהבולו שלו את הנוּגוֹ שלו, בדיוק כשם שהוא זכאי לקבל ממנו את הטאקוּ שלו. האיבו יכול לענוד את הנוגו שלו על צווארו, יחד עם המפתח לטאקו, כך שיהיה נגיש באופן מיידי, כאשר הוא רוצה לפרוש מבולו'בולו.


פילי

הבנה, מדע, מאגיה, שפה, אמצעי תקשורת, לימוד והוראה

במובן ידוע, לכל בולו יש "בית" או "עולם קטן", כלומר מקום של סימנים מוכרים. צורתו של בית הסימנים הזה, צורת החליפין של הסימנים הללו, ההתמודדות איתם – הן חלק חשוב מייחודיותו התרבותית של בולו. תחושות, התרשמויות, רעיונות, התנסויות, ידיעות, התרחשויות, סיפורים ושירים, קומוניקציה, מוסיקה, חינוך, מחקר, אמצעי תקשורת וכו' – כל זה שייך לפִּילִי.

תקשורת וחינוך הם כיום מונופולים רבי עוצמה של המדינה ושל התאגידים הגדולים. בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי סוהר ותאגידי תקשורת קיימים במטרה להסדיר את התקשורת, כך שהמכונה תוכל להמשיך לתפקד. הבולואים כבר לא יהיו זקוקים למוסדות כאלה. ההוראה והלימוד יהפכו לחלק מן החיים עצמם. כל אחד יהיה תלמיד ומורה בעת ובעונה אחת. האיבואים הצעירים יותר, שעדיין לומדים, יתבוננו באיבואים המבוגרים יותר. בסדנאות הבולו, במטבח, במעבדות, בספריות, באזורים החקלאיים, בבתי המרקחת, בסדנאות האמנים, הם יוכלו ללמוד את מה שמעניין אותם. ההעברה מדור לדור של ידע ומיומנויות תתלווה תמיד לכל התהליכים היצרניים או האינטלקטואליים ו"תפריע" להם. החיים בבולו יהיו פקעת של "דיגרסיות דידקטיות" (של "סטיות" לימודיות).


קנה

עבודת כפייה, עבודה מחוץ לבית, עבודת חובה, מיזמים קהילתיים

ההקצאה של עבודות חיוניות בתוך הבולו (מי שוטף כלים?) תלויה באורח החיים המקומי, ולא ניתן להגדיר לגביה חוקים כלליים. עניין אחר לגמרי הוא כאשר הבולואים יוזמים פרויקט משותף או מארגנים עבודות משותפות ברמה שכונתית, אזורית וכו'. כל בולו מחליט בעצמו אם הוא רוצה להשתתף במיזמים כאלה, אך הוא כמובן אינו נהנה משירותים שונים הניתנים חינם, אם אינו משתתף בהם.

מיזמים משותפים כגון בתי חולים, אספקת אנרגיה (חשמל, מכרות), טכנולוגיות עיליות, רפואה, טיפוח הנוף, דרכי תחבורה, אמצעי תקשורת, אספקת מים, הפקת חומרי גלם, ייצור המוני של מוצרים נבחרים, טכנולוגיות כבדות (בתי זיקוק, מפעלי פלדה, בתי חרושת, מספנות) – כל אלה מצריכים מספר מסוים של איבואים המוכנים לעבוד כדי להקים ולתפעל אותם. האספקה העצמית והייצור הידני העצמי יקטינו בצורה משמעותית את תחום התעשייה, כך שיידרש לתעשייה כוח עבודה מצומצם יחסית. הדבר המכריע בעניין זה לא יהיה הדינמיקה של הקוניונקטורות הכלכליות, אלא רצונן של הקהילות המעורבות במיזם. קצב העבודה ואיכותה ייקבעו על ידי מי שעושים את העבודה. אין משכורות ואין בוסים, אין לחץ זמן ואין רווחיות. כל עובד יכול "לערוק" ולחזור לבולו שלו, ולכן כל המיזמים האלה נשארים בגדר עשייה צולעת למדי, עשייה שהיא נעימה ובלתי מזיקה יחסית. ואף על פי כן, יש היגיון רב בקיומם של מספר מוסדות ובתי חרושת מרכזיים – כך, למשל, מפעל פלדה בינוני המתוכנן בקפידה ומצויד בכל השכלולים לשמירה על איכות הסביבה יוכל לגרום הרבה פחות נזק לטבע מתנור היתוך בכל חצר אחורית.


טגה

רובע, שכונת מגורים, עיירה, עמק

מתוך יחסי השכנות והמיזמים המשותפים יצמחו, משיקולים מעשיים ומטעמי נוחות, פדרציות של בולואים. צורתם של האיחודים, האיגודים או התארגנויות התיאום האלה תהיה שונה מאזור לאזור ומיבשת ליבשת, ותהיה מושפעת מן המסורות השונות. בולואים יכולים להיות גם מבודדים (למשל בג'ונגלים) או בקבוצות של שניים או שלושה. הם יכולים להיות מאורגנים בצורה רופפת, או בקשר הדוק (בערים). בולואים יכולים להשתייך לכמה איגודים במקביל, להחליף איגוד, יכולות להיות מובלעות של איגודים וכו'.


דאלה

ועדה, ועד, אסיפה, משלחת, מועצה, התכנסות, ישיבת מליאה

דודי

נציג זר, מפריע, מרגל, משקיף

ענייני השכונה יידונו וייקבעו באסיפה של נציגים (טֶגָה'דָאלָה). כל בולו ישלח שני נציגים, ובנוסף ישתתפו באסיפה שני נציגים חיצוניים (דוּדִים) מאסיפות אחרות (ראו בהמשך). נציגי הבולואים ייבחרו כולם על ידי הגרלה, ומחציתם יהיו חייבים להיות גברים (כדי שלנשים לא יהיה משקל יתר בגלל היותן רוב "טבעי"). כולם משתתפים בהגרלה, גם ילדים. נציגים ילדים יוכלו להביא איתם את אימא, אבא, את הדוד או הדודה, אם ירצו בכך.

הטגה'דאלה בוחרת מקרב חבריה שתי דוּדִים, גם כן על ידי הגרלה. הדודים נשלחות, על פי הגרלה נוספת, להשתתף בדאלות אחרות (בשכונות, בערים או באזורים אחרים) בדרגות שונות. כך, למשל, ייתכן כי הטֶגה'דאלה של רובע בַּרְסְלוּנֶטָה בברצלונה תשלח נציגה אחת לסוּמי'דאלה של אנדלוסיה, הסוּמי'דאלה של אזור איידהו תשלח נציג לטֶגה'דאלה של שכונת קרוֹיצברג בברלין, הפוּדוֹ'דאלה של העיר אירביד תשלח נציגה לטֶגה'דאלה של שכונת תלפיות בירושלים, או להפך. לנציגות הזרות האלה תהיה זכות הצבעה מלאה, והן כמובן לא תהיינה מחויבות לפעול בשיקול דעת. נהפוך הוא: הן אמורות להכניס לתוך המשחק נקודת מבט "זרה", לחשוף מזימות פנימיות, להפר כללים, לערער על הרגלים – כלומר להשקיף על הנעשה, להפריע ולרגל. בדומה לנוודים ולאורחים הבאים לבקר הן תוכלנה לסייע בשבירת בידודם של בולואים ושל שכונות. תרומתן הגדולה של הדודים היא בעצמאות שלהן, בחוסר ההתמצאות שלהן, בעובדה שלא ממש אכפת להן.


פודו

עיר, מחוז, פרבר, אזור ביולוגי, אזור כפרי, עמק

הבולואים, והשכונות שהם נמצאים בתוכן, יכולים לפתור את רוב בעיותיהם בעצמם. ואולם, הואיל וקיימים משאבים ושטחי אדמה מחוץ לגבולות השכונה, הם זקוקים לרמה נוספת של תיאום ביניהם. עשרה או עשרים טֶגות יכולים לחבור יחדיו לפוּדוֹ (עיר, מחוז קטן, קנטון, עמק).

גודלם של אזורים מעין אלה חייב להיות גמיש ביותר, בהתאם לתנאים הגיאוגרפיים ולמבנים המתפתחים. הפודו יכול לשכן בתוכו כ-200,000 איבואים או 400 בולואים. מוצרים מעטים ככל האפשר אמורים לחצות בכלל את גבולות הפודו. הפודו הוא מעין מרחב מחיה פונקציונלי (אזור ביולוגי): הוא משמש מסגרת מאחדת לחקלאות (קוֹדוּ) ולתעשייה (סיבּי), והוא אמור לספק עד 90 אחוזים, ואף יותר, מן הצרכים הכוללים של תושביו. הפודו צריך להיות מתוכנן כך שכל איבו יוכל לנסוע לכל מקום בתוך גבולותיו, ולחזור הביתה עוד באותו היום (ואפילו להספיק לעשות כמה דברים, כמובן). באזורים מאוכלסים בצפיפות יוכל הפודו להשתרע על שטח של כ-50 קמ"ר, והאיבו יוכל להגיע ממקום למקום אפילו באופניים.


סומי

אזור גדול, מרחב, אזור דובר שפה כלשהי, אי, תחום אספקה עצמית

האזור האוטונומי (סוּמִי) הוא היחידה הגדולה ביותר שהבולואים והאיבואים יכולים לחוות באופן בלתי אמצעי. אזור כזה יכול להכיל מספר בלתי מוגבל של בולואים, שכונות או אזורים, אולי 20 עד 30 אזורים עם 8,000 בולואים ומיליונים אחדים של איבואים. במקרים מיוחדים יכולות הסוּמים להיות גדולות יותר, ובמקרים אחרים יהיו בהן רק אלפים אחדים של איבואים – למשל באיים, ברכסי הרים, בקוטב או במדבר. יהיו מאות אחדות של אזורים כאלה על פני כדור הארץ; תושבים רבים יכירו את שמותיהן של רוב הסוּמים ביבשת שלהם.


אסה

כדור הארץ, אנושות

אַסָה הוא שמה של ספינת החלל "כדור הארץ". האזורים האוטונומיים הם החדרים בספינת החלל הזאת, וכולנו הנוסעים שלה. האזורים יוכלו להשתתף במיזמים עולמיים, המאורגנים על ידי האסיפה הפלנטארית, אסה'דאלה. כל אזור ישלח נציגות כפולה (אישה אחת וגבר אחד) לישיבות שלה, שיתקיימו לסירוגין שנה אחת בביירות ושנה אחת בקיטוֹ (בסדר, מישהו יצטרך לשאול את שתי הערים האלה אם מתחשק להן לארח 1500 אנשים). האסה'דאלה היא פורום לקשרים בין סוּמים. היא תעודד מפגשים, התקשקשויות, החלפת מוצרים, פרויקטים, רעיונות וגידופים הדדיים. היא תוכל לדאוג לכמה תחביבים פלנטאריים, כמו למשל ניצול האוקיינוסים, חלוקת חומרי גלם, קווי רכבת בין-יבשתיים, קווי תעופה, הפלגה ימית, מלחמה במגפות, מטאורולוגיה, טלפוניה, תוכניות מחקר מכל הסוגים, תרופות, ייעור מחדש, מילוני אסה'פילי, דואר, טכנולוגיות עיליות, שיחות עם דולפינים ולווייתנים, טיסה לחלל וכו'. הישיבות של מליאת האסה'דאלה ומאתיים ועדות המשנה שלה יהיו תירוץ מצוין להתגודדויות של עשרות אלפי איבואים, בסגנון נדידת העמים. האיבואים ישתתפו באסיפות שונות, "יפריעו" למהלך התקין של כל הישיבות האפשריות, ינסו לשכנע את הנציגים לעשות כל מיני דברים. ישיבות חשובות יועברו בשידור ישיר בטלוויזיה באמצעות לוויין בכל העולם.


בוני

מתנה, שי, מתת

מתנה – בּוּנִי – היא הצורה הפשוטה והיומיומית ביותר של החלפת מוצרים בין איבואים, בולואים ואזורים. דברים רבים יעברו פשוט מיד ליד, ויהיה ניתן להשתמש בהם בלי שיהיה צורך לשאול מי הבעלים שלהם. חוגים מקומיים וקשרים אישיים יביאו לכך שדבר לא "ילך לאיבוד", וש"מתנות" (בנסיבות אלה המושג עצמו הופך למיותר) תמיד יגיעו בחזרה בשלב כלשהו. היות שתהיה חשיבות רבה ליוקרה, לידידות וליחסים אישיים, ערכם של חפצים או של שירותים יהפוך ליחסי. גם כאשר מוצרי צריכה ניתנים במתנה, משתלם לייצר אותם.


מאפה

מחסן קהילתי, מחסן רזרבות, כל-בו ללא תשלום, מאגר משותף של כלי רכב וכלי עבודה, מאגר חירום

המָאפָה היא מאגר המתנות החברתי של הבולואים. הבולואים יוכלו לנהל ביחד מאגרים כאלה במסגרת שכונתית או אזורית, וכל אחד יוכל להשתמש בהם לפי הצורך. מאפָה מעניקה איפוא לבולואים המעורבים בה יותר ביטחון במצבי מצוקה, אסונות, מחסור באספקה או תקלות. המאפָה היא למעשה רשת הביטחון בקרקס של האספקה העצמית.


פנו

הסכם חליפין, חוזה עבודה משותפת, הסכם אספקה, פעילות חליפין ישירה

רוב הבולואים זקוקים או מייחלים למגוון גדול יותר של טובין או שירותים מכפי שהם יכולים לייצר בעצמם. לאחדים מן הטובין האלה הם יזדקקו באופן קבוע ולאורך זמן. הן המתנות והן המָאפָה אינן מיועדות למטרה זו. לצורך אספקות מתמשכות אלה יצטרכו הבולואים לחתום על הסכמי חליפין (פֶנוֹ) ביניהם. הדברים אמורים בעיקר לגבי מוצרים בשימוש יומיומי, קבוע, ובכמויות גדולות: מצרכי מזון, שירותי תיקונים, אריגים, זבלים אורגניים, שירותים קוסמטיים או רפואיים וכו'.


סאדי

שוק, יריד, תחנת חליפין, בורסה

רוב השכונות או האזורים (הערים) יקיימו שווקים יומיים, שבועיים או חודשיים. גם באזורים האוטונומיים יהיו שווקים מכל הסוגים. שווקים כאלה יוכלו להימצא באולמות תעשייה, בבתי ספר, בכנסיות או במחסנים, כך שיוכלו להיערך בכל מזג אוויר. בתוך השוק וסביב לו יהיו פעילויות חברתיות שונות: ברים, תיאטראות, בתי קפה, אולמות ביליארד, קרקסים, חוגי קריאה, מועדונים וכו'. השוק ייהפך לנקודת מפגש שוקקת חיים, לפורום תקשורת לא פורמלי, בדומה לבזארים המזרחיים. קנייה ומכירה ישמשו רק כ"תירוץ" לכל דבר אפשרי. הרבה ממה שבאופן אחר היה צריך להיות מאורגן על ידי מוסדות בירוקרטיים מיוחדים, יוכל להיות מוסדר באופן ישיר ואישי ב"שוק" הזה.


פאסי

נסיעה, תחבורה, הובלה, חיי נדודים, טיולים, שוטטות

האם האיבו הוא תושב קבע או יצור נוודי? בתולדותיו (שהוא עצמו המציאן) הוא מופיע לעתים כפרש בערבות ולעתים כבונה קתדרלות, כעובד אדמה או כצועני, כמתיישב או כמשוטט בעולם. תנאי מוקדם לבולואים הוא מידה מסוימת של נייחות (בגלל החקלאות). ציביליזציה של מלקטים וציידים יכלה להיות אפשרית, רק אילו צנחה אוכלוסיית העולם למיליונים בודדים. עם זאת, יחד עם בולו'בולו חוזרת גם האפשרות לנוע בחופשיות על פני כל כדור הארץ. לא תהיה עוד כל כפייה על בולואים נוודיים או על קבוצות אחרות להימנע מלנדוד ממקום למקום. שום חוק ושום גבול מדיני לא יהיו כדי לעצור בעדם.

גם האיבואים הבודדים ירגישו טוב יותר עם הידיעה כי הם יכולים לנסוע בכל רגע לפטגוניה, לאלסקה, לקמצ'טקה, לזנזיבר או לפריס. הדבר מתאפשר משום שכל הבולואים מבטיחים לנוסעים את זכויות האורחים שלהם, ואלה יכולים איפוא לצאת לדרכם ללא חשש. היות שאיש אינו צריך לפחד שייגמר לו הכסף, לא יהיה יותר לחץ זמן, והנסיעה תהיה רגועה יותר. את כמות האנרגיה האדירה המושקעת באמצעי התחבורה המהירים יהיה ניתן להפחית בצורה קיצונית, משום שכבר אין זה חשוב יותר להגיע כמה שיותר רחוק כמה שיותר מהר. לא יהיה עוד צורך בטיסות שכר כדי להספיק את מערב אפריקה או את דרום אמריקה בשלושה שבועות, רק משום שצריך לחזור מהר לעבודה. הנוסעים כבר לא יהיו תיירים היסטריים. הנסיעה תחזור להיות חוויה.


יאקה

מריבה, מלחמה, דו-קרב, קודקס לחימה, אלימות

האם האיבו הוא יצור חברותי וחביב הזקוק לקשר, או שהוא איש ריב ומדון עוין, ואפילו אלים? האם הוא תוקפני כל-כך היום רק משום שהסיוט הזה שקוראים לו עבודה הופך אותו לקנאי, מתוסכל ופגיע? סביר מאוד להניח שכן. ובכל זאת עדיין יש קנאה, גאווה פגועה, תשוקה להרס, אנטיפתיה, תאווה לרצח, שיגעון גדלות, חיפוש הרפתקאות, קנאות דתית או אידיאולוגית, רצון לצאת צודק, טירוף, ריצות אמוק – שהרי בולו'בולו היא "ציביליזציה" עם גבולות, וכל אחד חייב להיתקל בגבולות האלה מתישהו. מוטב שלא לתת לתסכולים הבלתי נמנעים האלה להצטבר, להגיע לידי קיבעון ולהוביל לאסונות. לשם כך אפשר שיידרש יָאקָה.

את המריבות אין לדכא או לעצב מחדש באמצעות מנגנונים של המדינה (משפט, משטרה, צבא), אלא יש לקיימן בין הצדדים היריבים מיד ובו במקום. כמו סוגים אחרים של חליפין (במקרה זה, חליפין של אלימות פיסית), הדו-קרב (יאקה) יהיה אף הוא מוסדר באמצעות שורה של כללים מוסכמים, כך שיהיה ניתן למנוע התפתחויות הרות-אסון.


לראש העמוד
לבולו'בולו




בולו'בולו / PM

מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת

דאנאקוד: 630-5
מס' עמודים: 192


על הספר /// הרעיון מאחורי בולו'בולו /// איך הכול התחיל? /// על הספר ועל המחבר /// הקדמה למהדורת 2011 /// מילון אסה'פילי /// בולו מקומי /// קטעים ומאמרים נוספים


הוצאת אוב



אוב ת.ד. 20559 תל-אביב 6120402