בולו'בולו חוזר!

"אני סבור שהדרך קדימה הולכת ומתבהרת מדי יום. בה בעת, יש הכרח גם בערנות ובדריכוּת. אין דרגנוע אוטומטי המוביל אותנו לעתיד טוב יותר - כל צעד ידרוש הערכת מצב זהירה, ארגון קולקטיבי ואת קיומם של מוסדות אוטונומיים".

בולו'בולו - מהדורת 2011

"אין כל צורך להרחיק טוס עד למאדים"

"אני יכול להבין את אלה שאומרים: 'אמור זאת בשפה פשוטה'... אבל להגביל את החשיבה לדפוסים של האנגלית לבדה, ובייחוד לאותם דפוסים המייצגים את שיא הפשטות, פירושו לאבד כוח מחשבה אשר, משאבד, לא יהיה ניתן להשיבו... אני מאמין כי אלה שיש להם חזון של עולם עתידי המדבר בשפה אחת בלבד - ותהא זו אנגלית, גרמנית, רוסית או כל שפה אחרת - מחזיקים באידיאל מוטעה, ויעשו להתפתחות הרוח האנושית שירות רע ביותר. תרבות המערב הגיעה, באמצעות השפה, לניתוח ארעי של המציאות, והיא אוחזת בו בנחישות כבניתוח סופי, ללא כל צעדים מתקנים. הצעדים המתקנים היחידים מצויים בכל אותן שפות אשר במשך עידנים של התפתחות עצמאית הגיעו לניתוחים ארעיים אחרים, אך הגיוניים באותה מידה"...

"אם תנסה לברוח מן התהילה... היא תכה אותך ככה!"

"הבחנתי בעוד תופעה מוזרה. יום אחד היה לי ערב חופשי מפני שאף אחד לא מת. הלכתי לספרייה וחיפשתי בקטלוג ספר כדי להרוג את הזמן. ומה רואות עיני? ספר מן העיזבון של ציפר. מכיוון שידעתי שלא מתת, הלכתי אל הספרן הראשי, והוא הסביר לי שזו אינה טעות ושאמנם כתבת בחייך ספר מן העיזבון. קראתי את הספר ומאוד נהניתי, באמת. בתמימותי סיפרתי עליו למישהו, לא זוכר למי, והשמועה התגלגלה לה".
"תודה", אמר ציפר בביישנות. "ומה קרה?"

אני הולך ברחובות הכתומים האלה...

"...עמנואל, שהיה חתיך השכונה, השתגע בגיל שלושים, חשב שהוא המשיח. הוא עוד גר בבית הוריו. לילה אחד, אחרי שרב עם אביו שרק רצה שימצא עבודה נורמלית, הוא ירד לרחוב, קפץ מעל הגדר, ושם את ראשו על מסילת הרכבת. רכבת נוסעים כמעט ריקה פיזרה לו את המוח. זו דרך מקובלת להתאבד בחיפה, מסתבר. מאות כבר מתו כך ליד הבית שלך. בילדותך, את מספרת, הם רדפו אותך, רוחות בלי ראש בסיוטים. כועסים מרושעים עם חריקת בלמי רכבת לנצח צרורה בנשמתם. חלונך משקיף לרכבת. אפשר לשמוע את צווחת המתאבדים, קול פיצוח הגולגולת, ואת בלמי החירום של הרכבת שכולם תמיד חולמים למשוך"...

העושר האמיתי הוא העושר התרבותי

דווקא כאשר התרבות והחיים שלנו נמחצים יום-יום מחדש על ידי מכבש הכסף והעבודה - צריך לבנות סוג אחר של עתיד, להציל את מהלך ההיסטוריה.

דווקא עכשיו - כשהפוליטיקה הפרגמטית מנסה לאלץ אותנו לכופף את כל הערכים שלנו, לוותר על כל העקרונות שלנו - הגיע הזמן לגבש תוכנית פעולה.

צריך להתכונן לחיים שאחרי הכלכלה.